כך ממשיך האדם לגדול עם סיפור  שמעט מפרטיו  נכונים וחלק מהם אנו כבר לא זוכרים אם היו  או שבדינו מליבנו , ובכל זאת ממשיכים ומספרים ,עד שהאדם מאמין שהם  הם ,סיפור חייו .
עד שיום אחד הוא קם והוא  רחוק מליבו ומחייו האמיתיים מליוני שנות אור . ואין לו דרך לחזור הביתה . הוא אפילו לא זוכר מיהו .
את עצמו הוא מכיר רק דרך הסיפורים שסיפר לעצמו על עצמו , והשתקף לעצמו במראת חבריו דרך סיפוריו ,ואינו מכיר את ליבו כלל , הוא שומע רק הבהובים קלים של ליבו ,שהקשיב לו רק  לעיתים רחוקות,כשדמעה יורדת על לחיו בסרט ישן , או כשסיפר סיפור טוב לבנו . כששר וניגן שיר מרגש בלילה בחדר החשוך לילדים ,והתיר לעצמו להתרגש . כל כך רחוק הוא מעצמו .
אבל כשביקש לחזור הביתה ,קמו עליו כל השדים כולם ...
מה פתאום לחזור הביתה ??? ולמה עכשיו ? ומי אמר שמישהו מחכה לנו שם בכלל ?הדרך קשה ,ומה יגידו כולם , וכל התירוצים כולם זקפו קומה ועמדו בתור כדי לתרץ ,אחד אחרי השני ,הכול כדי להשאיר אותי בשקר הזה !!!
ואני , בדקה אחת שפויה של שקט באמצע הלילה , חשבתי ,דוקא על דגי הסלמון שמתעקשים לשחות נגד הזרם ,כל הדרך הביתה ,מטילים את ביציהם ביעד, ומתים. ולמה ?כי זהו כל היעוד .להשתיק את הרעש הזה בראש . את הסיפורים והמילים המיותרות ,ולשמוע את תקתוק הלב ...ברעש הגדול...מה הוא בעצם מבקש ? ...לחזור הביתה ..................הביתה!!!