שלום אורח התחבר / הרשם
הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
רעיון_מקורי

סיפור נולד


נכתב לשם שעשוע למען הילד שבכם.
שעשוע בוכבינדר היה כוכב הפורום לסיפורים קצרים. בכל יום חמישי בערב, במשך תשעים ותשעה שבועות ברציפות, נהנו חברי הפורום מסיפור חדש שהביע רעיון מקורי אותו העלה שעשוע לאתר בסגנונו הייחודי.  בתחילת השבוע המאה, כששוב הגיעה העת לחבר סיפור חדש, נכנס שעשוע לחדר הרחצה, פגש במבטו את כפילו שניבט מולו במראה, ושאל, "נו?"
 
"מצטער", השיב הכפיל, "נגמרו לי הרעיונות".
 
"נגמרו? מה זה צריך להיות?", נזף שעשוע בכפילו שבמראה. "עשינו הסכם, שכחת? אתה זורק רעיון, אני כותב סיפור".
 
"מצטער, השתדלתי כל השבוע, אין".
 
"רעיון, כולו רעיון, מה הבעיה? אני טורח, כותב, מוחק,  מתקן, מנסח, עורך, מגיה, מעלה לאתר ואתה בסך הכל מתבקש להעלות רעיון. מאמץ קטן שאחריו אתה נח כל השבוע".
 
"נראה לך שלחשוב על רעיון חדש כל שבוע הוא עניין של מה בכך?", שאל הכפיל את שעשוע. "אז בוא נראה אותך. בוא נתחלף בתפקידים, אתה תעלה רעיון ואני אחבר את הסיפור, נראה אותך גבר".
 
"קטן עלי", ענה שעשוע. "מחר בבוקר אני מביא לך רעיון חדש ומקורי, ונראה אותך הופך אותו לסיפור קצר".
 
ויהי ערב ויהי בוקר, אופס התבלבלתי כי בין הערב לבוקר עוד היה לילה ארוך, ליל שימורים שכמעט לכל אורכו אימץ שעשוע את מוחו, אבל אף רעיון מקורי לסיפור לא עלה בדמיונו. הוא חיפש רמז לרעיון בתקרת חדרו, ברצפה, בקירות, בדלתות, בחלונות, בארונות, במגירות, מתחת לשטיח, מתחת למיטה ומתחת לספה, בכל מקום שתוכלו להעלות על הדעת אך לא נמצא לו קצה חוט לרעיון כלשהו.
 
לבסוף, על סף היאוש, יצא שעשוע  לחצר בתקווה ששם ימצא משהו. לפתע ראה, לאור הכוכבים, שתי דמויות זעירות קופצות החוצה מחלון המטבח של שכנו הסנדלר ונסות במרוצה לכיוון שער החצר. שעשוע קפץ מעל הגדר המפרידה בין חצרו לחצר השכן ורדף אחר הדמויות שניסו לשווא לברוח ממנו. לא היה להן סיכוי להימלט, מאחר ששעשוע היה בזמנו אלוף הריצה למרחקים קצרים בבית הספר התיכון.
 
שעשוע הדביק את הדמויות, תפש בחוזקה בזרועותיהן ואז ראה לתדהמתו שאלה שני גמדים מחודדי אוזניים שכל מלבושם בגדי שק מהוהים. השניים ניסו להחלץ מאחיזתו וצרחו בקול שכמעט אינו נשמע, "עזוב אותי, עזוב אותי!"
 
"רגע, אתם לא מהסיפור ההוא, נו, האגדה עם הסנדלר והגמדים?"
 
הגמדים חשקו שפתיים ונאלמו דום.
 
"אם לא תענו לי לא אשחרר אתכם".
 
בינתיים החל האופק להאדים והגמדים ניסו ככל יכלתם להשתחרר, אך ללא הועיל. לבסוף, בלית ברירה, אמר אחד מהם, "כן, אנחנו הגמדים מהסיפור".
 
"יופי, אם כן אתם מעולם האגדות ויש לכם ים של סיפורים".
 
"אמרת שאם נענה לך תשחרר אותנו".
 
"נכון, אבל קודם כל ספרו לי סיפור אחד מקורי, ואז תוכלו ללכת לאן שתרצו".
 
"אנחנו יודעים לתפור נעליים, לא לספר סיפורים".
 
וכך נמשך הויכוח עד שהשמש החלה להציץ בפאתי האופק. שעשוע הבין שלא יצליח להוציא מהגמדים אפילו בדל של סיפור, ושחרר אותם. הם מהרו להמלט על נפשם.
 
"נו?", שאל הכפיל במראה כאשר שעשוע נכנס סר וזעף לחדר הרחצה.
 
"לך לעזאזל אתה והגמדים!", השיב שעשוע בכעס.
 
"על מה הרוגז, ועל אילו גמדים אתה מדבר?"
 
שעשוע הביט נרגז בכפילו במראה, וזה החזיר לו מבט נרגז אף הוא. לפתע הבין שעשוע עד כמה מגוחך הוא נראה בעיני כפילו ופרץ בצחוק. לאחר שנרגע סיפר לכפיל את קורותיו באותו לילה, ושוב התרגז. "וזהו, הגמדים נעלמו ונשארתי ללא רעיון לסיפור".
 
עכשיו הגיע תורו של הכפיל לפרוץ בצחוק. "שעשוע, יש לי רעיון לסיפור. בוא נחזור להסכם הישן, אני אזרוק לך את הרעיון ואתה תכתוב את הסיפור".
 
בלית ברירה הסכים שעשוע, הכפיל זרק את הרעיון, ושעשוע כתב את הסיפור והעלה אותו לפורום.
 
ואתם, קוראיי החביבים, שואלים אותי מהו הסיפור? מה,  לא ברור? כרגע קראתם אותו!
 
כמעט שכחתי שיש לסיפור מוסר השכל:
 
התעצבנת כי אין לך רעיון לסיפור?  אז, במקום לעשות מזה סיפור, עשה מזה סיפור.
 
שבוע טוב
 
 
מאמר זה טרם דורגמרתקמענייןנחמדסבירגרוע


מה דעתך על סיפור נולד ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה