באחד הימים נכנסתי לחנות ובעודי בוחנת בריכוז מדיטטיבי שעוני יד, פנה אלי אחד מהמוכרים ופירגן לי על הקעקוע שעל זרועי הימנית ושאל "איפה עשית?" בתאילנד עניתי.
אופס... נדלקו לבחור העיניים, הוא מייד מיהר לעדכן אותי שהוא מת על תאילנד ושבעוד שבוע הוא טס לשם. הפעם, הוא מספר לי, אני לא יוצא לצפון ולא לטיולים
רק לאיים! לקופנגן וקוסמוי, אני רוצה בילויים ומסיבות הוא אומר בעיניים נוצצות. ואני כל כך יודעת למה הוא מתכוון ועל מה הוא מפנטז.
אני לא מתאפקת ויורה באופן ישיר "ומה עם הכיפה?"
כשאני לא מתכוונת פיזית לכיפה אלא למה שלפחות נדמה לי, עומד מאחוריה.
שהרי בפרטי לבוש יש סוג של אמירה. אדם שחובש כיפה משדר מסר מסויים. אדם דתי שחובש מגבעת מסוג מסויים משדר מסר אחר.
בדיוק כפי שאישה המתלבשת כזונה משדרת אני זונה על כל המשתמע מכך.
כלומר, יש קודים מוכרים ומוסכמים בחברה שבה אתה חיי ואנשים מגיבים בהתאם. לא הסתדר לי דתי עם כיפה שחורה תאילנד... איים... מסיבות... אלכוהול... בנות... סקס... עיניים נוצצות בזימה.
לכן שאלתי והמתנתי סקרנית לתגובתו.
מה ענה לי הצדיק? בחיוך ממזרי זימתי מאודדד
תראי הוא אמר "בתאילנד אני משאיר רק כיפה אחת" לקח לי אלפית שנייה להבין. אהה... חחח גיחכתי והוא ענה לשיחה נכנסת בנייד שלו. הבנתי אותך אח שלי. דתי כשמתאים, לא דתי כשפחות מתאים. יש כיפה ליום יום בבית ויש כיפה לימי חג ומועדים לשמחה...