טוב,אז קודם כל חשוב לציין שאין לי כל ניסיון בכתיבת מאמרים או הבעת דעה בצורה פומבית כל כך אך יחד עם זאת חשוב לי לבטא את מה שיושב בליבי זמן רב כל כך ומקווה שרבים יזדהו עם הכתיבה והתוכן. 
בתור היותי ילדה הוגדרתי כ- "שמנה" . ההשמנה הביאה איתה כמה התמודדויות עיקריות,משפחתיות,חברתיות ובריאותיות.
כשהייתי מגיעה לבית הספר כל התלמידים הצביעו על ה- "שמנה"  וכשהייתי מגיעה הביתה ההתמקדות הייתה עדיין בי ולא כי הייתי בת יחידה,אלא כי אני ה- "שמנה". 
שלא תבינו לא נכון ,תוכן המאמר אינו להתמרמר על עצם היותי ילדה שמנה אלא פשוט בתור אחת שחוותה וחווה את זה יש לי כמה טיפים ודגשים. 
קודם כל בנוגע למה שקורה בבית. 
ההורים מנסים למנוע מהילדים השמנה מתוך דאגה. וכן יש בהחלט מקום לדאגה,כידוע לי ולרבים מאיתנו השמנת יתר נחשבת כסוג של מחלה כי היא יכולה לגרור איתה צרות שעדיף למנוע,כגון סוכרת,בעיות בלב,כאבי גב ועוד...
אבל יש דרך וצורה לעשות זאת הורים יקרים. 
אני זוכרת בתור ילדה שכל דבר שהיה נכנס לי לפה היה מלווה במעקב של עיניים בוחנות ולפעמים אמירות בפומבי של "בשביל מה את צריכה לאכול את זה עכשיו" . 
המצב הזה היה מביא אותי לכך שהייתי מתביישת לאכול ליד אנשים ופשוט מתחילה לאכול בסתר וכשהיו מגלים שאוכל היה נעלם פה ושם והיו מבינים שזו אני,גם זה היה מביא לכעס. 
תבינו,המצב הוא מאוד פשוט. ילדים אוהבים לאכול,ילדים אוהבים שטויות,אסור לבייש ילדים בפומבי. זה באמת יעזור שהילד לא יאכל לידכם את החתיכת שוקולד אבל בסתר יאכל חפיסה שלמה? לא, נכון? 
אז יש לי הצעה ידידודית. גם לנו בתור מבוגרים בעלי משמעת עצמית גבוהה יותר קשה להימנע מהדחף לפיצה,שוקולד,ממתקים וכל מה שמצטרף לקבוצת המזון המגרה הזו,ובכל זאת אנחנו מרשים לעצמו "לחטוא" מידי פעם כדי לא להסתער על השוקולד כמו חיות שלא אכלו שבוע. 
אותו הדבר גם עם ילדים. תרשו להם את החתיכת שוקולד,ביצת קינדר,פסק זמן מידי פעם,תנו להם להרגיש שזה בסדר,תמלאו אותם בביטחון ואל תעירו להם בכל פעם שהם מכניסים משהו לפה ויחד עם זאת,תשקיעו יותר באוכל שהם אוכלים. תגרו אותם עם אוכל בריא ויצירתי. ילדים אוהבים שמאתגרים אותם ומפעילים להם את הדמיון,תבשלו אפילו ארוחת ערב ביחד,זה גם יועיל להם לעתיד. 
אני חושבת שאילו אני בתור ילדה,הייתי מגיעה פחות למצבים שמביישים אותי,לא הייתה נוצרת אצלי תחושת נקם ואכילה כפייתית בסתר.
הייתי מציעה גם לרשום את הילדים לחוג כלשהו שיפעיל אותם ותוך כדי הנאה גם ישרפו כמה קלוריות.
ועוד דבר שזכור לי היטב והיה מעלה לי את הסעיף . לכל סבתא ואמא יש את החברה הקרובה הזו של המשפחה שחייבת להגיע ולצאת בהכרזה של "אוי את/ה כל כך יפה לא חבל?  רק קצת להרזות..." ,אז הורים יקרים,פה המקום שלכם להכנס לתמונה ולהגיד לאותה חברה נחמדה שבשבילכם הילד או הילדה מושלמים בדיוק כפי שהם ובנימוס גם להוסיף שאם לא נאה לה,היא יכולה גם לא להסתכל. בתור ילדה ההורים היו פשוט מסכימים עם החברה הזו וזה היה מרתיח אותי המחשבה שאיך שאני נראית גורמת צער למישהו. 
אז זה המקום לשנות את התמונה ולגרום לה להיראות יפה יותר ומאחורי הקלעים להמשיך לפעול למען הביטחון של הילד. חשוב לציין שבבית הספר מתעללים בילדים כאלה מספיק,לכן הבית צריך להיות המקום הבטוח שלהם,המקום שבו הם מתקבלים כפי שהם ,ויפים כפי שהם ופשוט מקבלים תמיכה וסיוע לפיתרון מספק למצב. 
ובנוגע לפן החברתי. 
לא ברור לי מתי שמן,הפך להיות מכוער. אני מבינה למה שמן זה לא בריא,אני מבינה למה כדאי להימנע מעודף משקל. אבל חשוב לי לציין שיופי לא נשאר לנצח ,הנפש היא הנצחית והיא זו שגם נשפטת בעולם הבא (מוקדש למאמינים שבינינו). אני מסכימה שלכל אחד הטעם האישי שלו ולעיתים עודף משקל יכול להרתיע,אך האם הוא מצדיק יחס שונה או מזלזל? כמובן שלא. אנשים שמנים הם עדיין אנשים,עם רגשות,מחשבות ודעות ואיברים פועלים ואף אחד מאיתנו לא יודע מה הגורם לעודף המשקל.זו יכולה להיות מחלה,זו יכולה להיות תורשה,זו יכולה להיות גם העוגה של אתמול בערב אבל זה לא משנה! הפואנטה היא שכולנו בני אדם והגיע הזמן שהחברה תלמד גם לקבל את השונה. הרי יש תהפוכות והפגנות בנוגע לשוויון חברתי בקרב קהילות שונות,אבל בואו נהייה כנים עם עצמנו. הרי כל אחד מאיתנו ראה מישהו שלא לטעמו ברחוב ועברה בו המחשבה של "אוי איזה מכוער" בין אם זה בקול או בין אם זה בלב תוך כדי עיקום הבעת הפנים. אז כאן חבריי,המקום לשינוי. 
הורים,החינוך הראשוני של הילד לפני שהוא בכלל נכנס למסגרת כלשהי מתחילה בבית,מהדוגמה האישית. אני בעד טיפוח,מראה זוהר ובריא,אבל יחד עם זאת,גם אם לא כולם נראים זוהרים ובריאים,יש דברים שעדיף לשמור בלב או לפחות לשמור על טאקט. תכניסו לילדכם מגיל צעיר שגם להיות שונה זה בסדר. 
לא הייתם רוצים בטח לדעת שדווקא הילד שלכם הוא הסיבה שילד אחר אוכל את ארוחת הצהריים שלו לבד רק בגלל שהוא שמנצ'יק או נראה פחות טוב מסיבה כזו או אחרת נכון?
הרי אם כולנו היינו נראים אותו הדבר העולם היה אפור ומשעמם ודווקא השוני הוא זה שגורם לכל הצבעים להתבלט. ולמען האמת,יש אנשים שמעט שמנמנות היא דווקא הטעם שלהם. שוב,אני לא בעד השמנת יתר,אני גם לא בעד רזון יתר,אני בעד פרופורציות הגיוניות ואורך חיים בריא לכולם. כי שמן זה לא בהכרח חולה ורזה זה לא בהכרח בריא,הרי כל מקרה הוא לגופו. אבל חשוב לי שנפסיק להיות שיפוטיים כל כך,גם אני כמובן כלולה בכך,כי גם אני נוטה להיות שיפוטית לפעמים אבל בגלל הניסיון שיש לי וההתעללות שעברתי לאורך השנים בגלל הפרט המגוחך הזה היא הסיבה העיקרית לכתיבת המאמר והיא הסיבה שאני מנסה להיות אדם טוב יותר.
נכון לכיום אני שנה וקצת אחרי ניתוח של קיצור קיבה (אני יודעת ,כולם חושבים שהנה היא בחרה בדרך הקלה,אז ממש לא,ואני אפרט על כך ככל הנראה במאמר הבא שאכתוב) שאותו בחרתי לעשות בגלל התדרדרות במצב הרפואי וכן,אני לא רזה עכשיו אבל בהחלט בריאה,ונכון אני לא עם גוף של דוגמנית אבל אני שמחה בחלקי ויחד עם זאת עדיין מקבלת מבט עקום בראיונות עבודה או במפגשים חברתיים. וכמובן שיש דרכים אחרות מלבד ניתוחים,אבל זה היה הכלי שלי למקרה הספציפי שלי. 
לסיכום חברים,אף אחד לא חייב לאהוב את איך שהאחר נראה,אבל חייבים לשמור על הכבוד אחד של השני.
הורים,תתחילו להחדיר את התודעה אצל הילדים שלכם כי אין לכם מושג כמה נוראית החוויה הזו ביותר ילד. יותר מעורבות,פחות פינוק.