בפרשת השבוע אנחנו מתוודעים לדמותו הרב גונית של בלעם הנביא הקוסם.
המשנה במסכת אבות אומרת- ״כל שיש בו שלושה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה רוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע״...
 
רבינו יונה בפירושו על המשנה מדגיש, שהמשנה מדגישה ואומרת- ״שלושה דברים״ , מפני שהם הפקטורים שמגדירים את תלמידי אברהם ובלעם- ״רמז שאלה השלושה היו הגורמים להיותם תלמידיו של אברהם... להורות שכל עוצמת הלימוד שלמדו מבלעם הרשע היו שלושת הדברים הללו... כי בהם היו כלולות כל הרעות״...
ולכאורה נשאלת השאלה- וכי זה מה שלימדו אברהם ובלעם?
והרי אברהם אבינו כפי שכתב הרמב״ם- ״בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם... ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה... עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם״...
 
אם כן לפי זה לכאורה, תלמידיו של אברהם אבינו הם אותם שקיבלו את האמונה באל אחד, שאותה חידש אברהם בעולם. ואיך המשנה אומרת שעיקר החינוך שלו התרכז במידות של פרישות,ענווה, והסתפקות?
וכן לגביי בלעם, וכי עיקר עיסוקו היה בתאוות הכבוד והממון? והרי הוא היה נביא ברמת נבואה של משה רבנו, ואיך אומרת המשנה שתלמידיו הם אלו שמאופיינים ברדיפת כבוד, ממון ונשים?
 
הגאון מוילנא כותב- ״כל דרכי האדם נמשכים אחר הרצון הראשון, וכמו שעולה על רוחו ברצון הראשון, הוא זך וישר בעיניו...כל עבודת ה׳ תלוי בתיקון המידות שהם כמו לבוש למצוות וכללי התורה״...
ננסה על פי זה, להתבונן בהבדלים בין אברהם אבינו לבלעם.
כאשר הקדוש ברוך הוא מספר לאברהם על כוונתו להשמיד את סדום ועמורה, אשר ייצגו את העמדה ההפוכה להשקפת עולמו, הוא נעמד בתפילה ומתחנן לה׳ שיחוס עליהם, אם ימצאו עשרה צדיקים בסדום.
לעומתו בלעם -מספרים לנו חז״ל- ידע לכוון את שעת כעסו של הקב״ה ואז לקלל, וכך חלה קללתו והתקיימה. זאת אומרת שלמרות שהיתה לו האפשרות לבקש רחמים באותה שעה ולבטל את חרון אפו של ה׳ , הוא העדיף לנצל את השעה כדי לקלל ולהוסיף חורבן והרס.
וכמו שרואים בפרשתנו, איך הוא בא מארם נהריים הרחוקה עד למואב, כדי לקלל את עם ישראל, תמורת הכבוד והכסף שיעניק לו בלק בן ציפור מלך מואב.
 
הפסיכולוגים באסכולות השונות חלוקים ביניהם על שאלת הדטרמיניזם לעומת הרצון החופשי.
בפסיכואנליזה ובביהביוריזם טוענים שאנחנו כבולים להשפעות שנות הילדות, ולפרדיגמות של גירוי תגובה שמעצבות את ההתנהגות על פי חיזוקים ועונשים. 
לעומתם בזרם ההומאני טוענים, שיש לנו יכולת להשתנות ורצון חופשי, שמוביל אותנו לקראת יעדים ומטרות שאפתניות בחיינו.
 
האמת כנראה נמצאת אי שם באמצע, אך מה שנראה מן המקורות התורניים לגביי השאלה זו, זה שלאדם בודאי יש רצון חופשי ויכולת בחירה, ולכן הוא מקבל שכר ועונש על בחירותיו בעולם הזה.
אך יחד עם זאת יש דטרמיניזם שמגביל את תחום הבחירה שלו. דהיינו שידיעת האמת והשאיפה אליה איננה מספיקה בשביל שתתאפשר בחירה מעשית בכיוון הנכון.
כשם שפרויד טען שתסביכים נפשיים משנות הילדות מעצבים את מבנה האישיות, וכשם שהביהביוריסיטים טענו שהאדם פועל על פי החיזוקים והעונשים שהוא מקבל בתגובה על מעשיו. כך מגלה לנו המשנה שאנחנו מושפעים מנטיות טבעיות כמו- גאווה וענווה, הסתפקות ורדיפת ממון, פרישות ותאווה.
ומלבד הדטרמיניזם של תנאי הסביבה, והחינוך שקיבלנו, יש לתכונות האנושיות שלנו השפעה עצומה על הבחירות שנעשה בתחומים רוחניים בחיינו, למרות שנראה במבט ראשון ושטחי שאין כלל קשר בין שני העולמות הללו.
 
ולכן מדגישה המשנה, שתלמידיו של אברהם אבינו הם אותם אלו שרכשו את התכונות שמאפשרות לבחור בטוב, ואילו האנשים שרק האמינו באל אחד, אך לא שינו את מידותיהם, אינם תלמידיו. מפני שהם לא יצליחו ללכת למעשה, בדרכו של אברהם. כי מעלתו של אברהם איננה מסתיימת בהישג הרוחני המופשט של מיסוד האמונה באל אחד וההכרה בבורא העולם, אלא היא נובעת מתכונותיו הנעלות, שאפשרו לו לעבוד את ה׳ וללכת בדרכיו.
וכן תלמידיו של בלעם, אינם אלו שלמדו ממנו את דרכי הנבואה אלא אותם אלו שדמו לו במידותיהם. היות ובלעם עצמו מהווה דוגמא, לאדם שהיו לו מצד אחד מדרגות רוחניות גבוהות מאוד, ויחד עם זאת היו לו מידות של תאווה גאווה ורדיפת ממון, אשר שלטו על מעשיו והתנהגותו. וגרמו לו להשתמש ביכולות הרוחניות שלו, ככלי שרת להשגת ומילוי אותן תאוות וחמדות ששכנו בליבו. 
 
ההיסטוריונים מצביעים כיום, על מבנה משפחתו וסביבת מגוריו של פרויד, כגורמים שהשפיעו רבות על רעיונותיו בתיאוריה הפסיכואנליטית. כשם שניתן להצביע על אופיים הקר של הביהביוריסטים, שנקשר לתיאוריה הקרה והמכנית שלהם על ההתנהגות האנושית. אדם שחווה חיים בחברה פטריארכלית יתאר תהליך של חרדת סירוס כחלק מהתפתחות האישיות, ואדם שהרגש אינו מאפיין אותו, יבחר להתמקד בחקירת ההתנהגות האנושית הנצפית בלבד, ולהתעלם מתהליכים רגשיים פנימיים. 
המשנה מגלה לנו רובד נוסף, שהאמונה וחיי הדת תלויים באופן דטרמיניסטי בתכונות האנושיות, ולכן בכדי להיות מתלמידי אברהם אבינו יש להכין את הבסיס הנפשי על מנת לדבוק באמונה באל אחד, ולולא זה גם אם תהיינה לנו השגות נבואיות כמו משה רבנו, אנו עלולים להידמות לבלעם שמכר את יכולותיו עבור כבוד וממון.
מפני שגם הבחירות המופשטות והחשיבתיות מושפעות מן התכונות שמגדירות אותנו, וכאשר יש סתירה ביניהן אזי נתקשה להתעלות מעל כבליהן של מידות ותכונות הנפש, ולא נוכל לממש את הרצון והבחירה החופשיים שניתנו לנו כבני אדם.