תובנה לפרשת וישב.
 
 
לאחר מות שני בניו של יהודה, הוא אומר לתמר כלתו- ״שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני״
תמר מצפה להינשא לאח הצעיר מבני יהודה, שלה, אולם היא נוכחת לדעת שיהודה לא מתכונן לתת לה את שלה בנו, כפי שאומר הפסוק- ״כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו״. ולכן היא נוקטת יוזמה- ״ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים... ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה״.....
 
ומבאר רש״י- ״כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה לפיכך לא חשדה״.
זאת אומרת שיהודה מכיר את כלתו כאשה צנועה ומרוממת, ולכן כאשר הוא נתקל בזונה על אם הדרך, הוא לא מעלה בדעתו שזו עשויה להיות תמר כלתו, ומשום כך הוא לא מזהה אותה.
 
אנחנו מוצאים בפרשיות הבאות דוגמא נוספת דומה לזה, אחי יוסף יורדים מצרימה מפני הרעב, ועומדים לפני אחיהם הצעיר ולא מכירים אותו....
גם שם, העובדה שהם בעצמם מכרו אותו לעבדות למדינים הסוחרים, והזלזול שהם רחשו לו ולתאוות השלטון שלו, כפי שהם פירשו את מעשיו. סימאו את עיניהם וגרמו להם לראות אותו, ועם זאת לא לזהותו, כי חוסר האמון שלהם בכך שיתכן ששליט מצרים הוא לא אחר מאשר יוסף אחיהם, מנע מהם את הזיהוי.
 
חז״ל אומרים על חלומות- ״ אין מראים לאדם אלא מהרהורי ליבו״ , דהיינו שחלום מבטא פעמים רבות את החשיבה שלנו, בהקשרים שונים. ומשום כך אומרת הגמרא שגם אם נחלום על דברים מוזרים והזויים, לא נחלום על דקל עשוי מזהב או על פיל שעבר דרך חור המחט.....
מפני שהחלום יוצר מעין מיקס של אירועים ומחשבות, אך לא יוצר מציאות דמיונית לחלוטין, כי אין לו מחשבות להיתפס בהן, ולבנות עליהן מראות מופרכים שכאלה.
 
ניתן אולי לבאר על פי המאמר הזה את הסוגיה שלנו, כי כאשר יהודה רואה זונה, הוא יודע שכעת ניצבת זונה לפניו, וכיון שתמר מוכרת לו כאשה כשרה וצנועה, הוא כאילו אומר לעצמו- ״זאת לא תמר״.
וכך גם השבטים שיורדים למצרים ועומדים בפני השליט, אומרים לעצמם- ״זה לא יוסף״ , שהרי יוסף סתם דמיין דמיונות... ובין כה סגרנו את הפינה הזו מזמן כאשר מכרנו אותו לעבדות.
לכן הראייה של יהודה ושל השבטים היתה מוגבלת, בעקבות החשיבה שליוותה אותה, ואותה חשיבה לא איפשרה להם, לראות נכוחה את שלפניהם, אלא להיות בטוחים בודאות, שהם רואים מישהו אחר.
 
גם בחיי היום יום ישנם מצבים רבים, בהם החשיבה שלנו שולטת ממש על חושינו הפיזיים.
תופעת ״מסיבת הקוקטייל״ ממחישה איך כאשר אנחנו משוחחים באירוע הומה אדם עם מישהו, והריכוז בשיחה מונע מאיתנו להפנות קשב למתרחש סביבנו, עם זאת אם מישהו ישמיע את שמנו, או את שם החברה בה אנו עובדים למשל, זה יתפוס את תשומת ליבנו, ואז נטה את הקשב לשיחה השניה, וזאת למרות שעד לנקודה זו, לא שמענו וקלטנו אף מילה מהשיחה ההיא, אך הנושא שהוזכר בה שקרוב אלינו, או השם שלנו, חדרו לתודעה מבעד לשיחה שהעסיקה אותנו, והשתלטו על הקשב שלנו.
וכך מסופר על רבי אהרן קוטלר ראש ישיבת לייקווד שבניו ג׳רזי, שנכח בחתונה ושני תלמידים שוחחו בדברי תורה בקצה האולם ההומה והרועש, וכאשר הם השמיעו סברא שלא היתה לרוחו, הוא קלט זאת ורץ אליהם להעמידם על טעותם, כי ערוץ הקשב שלו היה נתפס ונדלק לדברי תורה.
 
כאשר אנחנו פוגשים אדם, או נתקלים במקרה מסויים, בלתי אפשרי לקלוט ולזכור את כל הפרטים שנגלים לנגד עינינו, ואנחנו באופן אוטומטי מתרכזים רק בחלקם.
התהליך האוטומטי הזה מושפע מתהליך הקרוי- ״נגישות כרונית״ שגורמת לנו לשים לב לדברים שמעסיקים אותנו וחשובים בעינינו.
רופא שיניים יראה מיד את מצב השיניים של בן שיחו, אשה מטופחת תשים לב לרמת ההשקעה בהופעה החיצונית של מי שמדבר איתה. פרופסור או איש ספר ימדוד את רמת האינטליגנציה של איש שיחו, ואיש סאונד או חובב מוסיקה ידרג את רמת הדיוק בסאונד ואת טיב הכלים של התזמורת המנגנת.
 
כך ארכימדס שחיפש פתרון לתעלומת הזהב האבוד, מצא אותו תוך כדי רחיצה באמבטיה, כי זה העסיק אותו.
ולהבדיל, מסופר על הרב משה פיינשטיין מגדולי רבני אמריקה, שכאשר נשאל על ידי תלמיד אם מותר לעבור בשדירה כל שהיא בניו יורק, בגלל הפריצות ששוררת בה, ענה ואמר שהוא הולך שם בכל יום ומעולם לא ראה דבר מכל מה שתיאר לו התלמיד.
וכן הרב מבריסק היה נרדם כאשר סיפרו לו לשון הרע ושקרים....
אלו דוגמאות שממחישות איך רצון וערכים יכולים לנווט את החושים והתפיסה.
 
החוקרים גם הוכיחו את השפעת ה״הטרמה התת ספית״ על החשיבה והשיפוט, והראו שאם מטרימים ומראים לנבדקים מילים במהירות גדולה, שאינה מאפשרת לשים לב להופעתן, הן משפיעות על השיפוט בשאלה שמוצגת לאחר מכן ואף על ההתנהגות.
ההטרמה יכולה להשפיע רק לזמן קצר, ורק כאשר היא קשורה למטלה או לשאלה שמוצגת לאחר מכן, וכמו כן היא רק מעוררת בנבדק, תכונות ודעות שקיימות בו אך אינה יכולה לייצר דעה חדשה.
 
הרמבם כותב בהלכות דעות- ״דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו״.....
נדמה כי ניתן כעת להאיר את דבריו באור חדש, כי כמו שהסברנו, החושים הפיזיים כמו הראייה והשמיעה, וכן התהליכים הקוגנטיביים, מונחים ומופעלים על פי נטיות קדומות, ועל פי הערכים שלנו, מפני ששפע הגירויים הויזואליים הפונולוגיים והתחושתיים, הם כה רבים, עד שאנחנו מוכרחים תמיד לייצר סלקציה שתבחר למעננו, במה להתרכז ולמה להפנות את הקשב. 
והבחירה הזו, מגלמת ומשקפת את האישיות האמיתית שלנו, וכמו שאמרו חז״ל- ״כשם שפרצופיהם אינם שווים כך דעותיהם אינן שוות״ , זאת אומרת שכל אדם יראה בכל מצב פרטים אחרים, ויחשוב עליהם באופן שונה. כי הגישה של כל אדם למפגש או לאירוע, שונה מיסודה. מפני שבהכרח הוא יתרכז במה שימשוך את תשומת ליבו, ויקדיש לזה את הקשב והריכוז שלו, ואילו חבירו יתרכז במה שימשוך אותו, וממילא יזכור פרטים אחרים ויחשוב אחרת על מה שהוא יראה.
 
לכן מגלה לנו הרמבם עד כמה קריטית ומכרעת ההשפעה החברתית על חיינו, כי מעבר לשינוי המחשבתי, ומעבר לכך שאדם מחקה את מעשי סביבתו, הוא גם לומד להתרכז ולהעריך מעשים או ערכים, ובעקבות כך הוא יעבור לחיות בעולם חדש שישנה את כל ההסתכלות שלו, ויקשה עליו להשתנות גם אם ירצה מפני שההטרמות והנגישות שתספק לו הסביבה, יגבילו מלכתחילה את החשיבה והחוויות החושיות שלו.
 
יתכן שזוהי משמעות אימרתו של הבעל שם טוב- ״האדם נמצא היכן שמחשבתו נמצאת״ , כי אם הוא חושב על משהו או מרוכז בו, בהכרח קדמה לכך התענינות והערכה כל שהיא שגרמה לו להפנות קשב וחשיבה לנושא או לפרט הזה, ואותה התענינות משקפת את הפנימיות של האדם, ואת נטיית ליבו.
 
כך גם מנגנון ההגנה הפרוידיאני ״השלכה״ פועל, כי האדם רואה את העולם דרך המבט שלו, שמונחה על פי תכונותיו ורצונותיו, ולכן הוא מפרש גם את מעשי האחרים על פי אותן תכונות ורצונות.
וכמו שהוכח במחקר מעניין, שכאשר מועמדים לתפקיד מנסים להטות את תשובותיהם בשאלון, ולהציג את עצמם באור חיובי, על מנת שיבחרו בהם לתפקיד. אם אכן הם לא מתאימים לתפקיד הזה, גם כשהם מנסים להראות שהם מתאימים, הם נכשלים ולא מצליחים לבחור בתשובות, שאכן ירשימו לטובה את ועדת הקבלה. כי מלכתחילה ההסתכלות שלהם שגויה, ולא תואמת לתכונות שאכן נדרשות לביצוע התפקיד בשלימות.
 
בברכה שנדע לקלוט תמיד רק את הטוב והנכון.