מה יותר נורא מהתלות?
מלנסות ואת כל העולם לרצות?
זה כמו לאמץ אישיות אחרת,
התלות מכריחה אותי להתנהג בצורה שרק על אלה שאני תלויה בהם מקובלת,
גם ברגעים שהעצמאות שלי כמעט מכל איבר בגוף פורצת,
באה התלות ורומסת,
עוצרת,
כמו ששוללים מאומה או עם קטן את מדינתו ומדיניותו,
כמו רודן או עריץ שמחליט על בני עמו,
כמו מחויביות שנכפות ולא נעשות באהבה,
כמו לקבל מנות קטנות של אוויר לנשימה,
והכי עצוב שאנחנו רוב החיים תלויים באחרים,
אם לא בכספם אז בחברתם,
אם לא בחברתם אז במעשהים,במילים שלהם,
כל הזמן מדלגים ממסד אחד לאחר,
הורים, לימודים,צבא, נישואים,עוד פעם לימודים,
ילדים,נכדים, בתי אבות, וגומרים בבתי קברות,
אחרי שחיינו חיים תלותיים בכל אחד מהממסדים המתוארים,
ואפילו פעם אחת לא עוצרים כדי לשאול ולחשוב,
מה אם ממקום אמיתי לאהוב?
מה אם להיות עצמנו?
מה אם החלומות שעל רובם אנחנו נעלצים לוותר?
מה אם שאיפות מהילדות?
ובאיזה שלב בחיים אנחנו מוותרים על חלום למען השיגרה?
השאיפה העיקרית שלי היום היא להשיג מימון כדי להגשים מאית ממיליון חלומות,
לרצות אחרים כדי שיתנו יד לשאיפות שלי,
אחרי ריצוי ומיצוי האינטרסים שלהם,
למצוא את עצמי באמת מבלי לטבוע בתלותיות הזאת,
לאחר דברים שכבר צריכים להגיע בשביל אלה שעדיין לא הגיעו,
כמו זוגיות, כמו אהבה, כמו קריירה אמיתית מרצה וטובה,
להיות נורמטיבית ולא לתת לשיגרה לטמטם אותי,
לשלם את החובות לקבל את כל הזכיות,
והכי חשוב להיפטר מהזפת שחוסמת את התפרצות העצמאות..
שנקראת תלות!!