זה תמיד נראה בלתי אפשרי, עד אשר הדבר נעשה
נלסון מנדלה
שלום אורח
התחבר
/
הרשם
לוח הבקרה
הודעות
יצירת מאמר
משפחה
לייפסטייל
רוחניות
דעות
ידע
תרבות
אוכל
בריאות
ספורט
דיגיטלי
טבע
כסף
הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם?
ההרשמה
בחינם!
תן לי מהאדום אדום הזה
תהיתם לעצמכם למה הלב תמיד אדום
אני יושבת על המיטה מול המחשב מכורבלת בשמיכה עם מזגן מחמם כשבחוץ קר..
הילדים ישנים אך בן זוגי נסע לטיול והלילה "אבלה" עם עצמי..
אתם בטח מכירים את ההתחושה הזו של לבד לא לבד, זו אמנם לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שאני בסיטואציה דומה, אבל תקופות רבות בחיי הדחקתי את הרגעים האלו מאחר ויש את הצורך הקיומי ביום יום שמסיח את דעתי מזה. ואולי אלו סתם היו תירוצים..
בכל אופן כעת בזכות הבלוג מתאפשרת לי ההזדמנות לחוות את הרגע הזה ולהתבונן בו..
ידוע שהחיים בנויים על יחסים מול הסביבה.. משפחה, חברים, אנשים מהעבודה או מהלימודים וכמובן בני זוג קבועים או זמניים.. ופתאום כשמתנתקים מכל זה יש תחושה של בדידות מסויימת..
זה לא יאומן כמה אדם הוא יצור חברתי כי המקום הראשון שאליו פניתי הוא הבלוג, גם אם אף אחד לא יקרא את המאמר הזה לעולם, עצם הכתיבה למישהו מחברת אותי אל העולם המלא אנשים..
אז אני פה ואני כותבת וחושבת ומרגישה איך הלב שלי מתכווץ לו קצת, כי הלילה הגיע ויש שקט שיוצר אי נוחות מסויימת, אולי גם אפשר לקרוא לזה פחד קטן שמתגנב, כמו לילד שלא אוהב לישון בחושך.
פשוט במשך כל החיים אדם מתרגל להיות עם מישהו לצידו. בהתחלה זה ההורים אחר כך חברים ואז בני זוג ילדים נכדים וכו.. אבל יש שלב בזקנה שהרבה מאוד מהמזמן נמצאים לבד ואף אחד לא שם כדי לקבל ממנו את הביטחון הזה שממלא את הלב ונותן לו הרפיה ונחת..
ואז אני נזכרת בהורים שלי שכבר 13 שנה הם פרודים, ויודעת שכל אחד שם בבית שלו חווה את זה יום יום שעה שעה את הלבד הזה.. וזה גורם לי לרצות לשנות את זה.. אז אני מתקשרת ומבקרת אבל, יודעת הלילה תמיד מגיע ואיתו השקט והבדידות שההתמודדות איתה תמשיך עד שהעייפות תשתלט על הכל ונכנסים לשינה עמוקה..
אני עכשיו קרובה לשלב השינה ובכל זאת רוצה לחוות את הרגע הזה ממקום דווקא טוב ונקי ולא ממקום חסר.
כשאני אומרת תן לי מהאדום אדום הזה אני מתכוונת לאהבה, שמגיעה מהלב, שהצבע האדום מסמל אותו, ואני רוצה לחוש את האהבה שלי לעצמי, ולמלא את החלל הזה שנפער לרגע. לדעת שלא משנה כמה פעמים בחיי אחוש בדידות (ישנם פעמים שזה אפילו בין המונים) אדע שהחיבור שלי אל עצמי זה סוג של חיבוק והכלה. והרגע הזה הופך למרומם והפחדים מקבלים תפנית לביטחון שהכל יהיה בסדר כל עוד אני כאן..
אז אני עוד פה והכל בסדר
מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך:
• מה זה בוקר ישראלי?
חוויות מבוקר גשום במדינתנו הקטנה והתוססת
3
20/07/2013 | האלכימאית
• כמה הגיגים על אמהות ותינוקות
אני עוד זוכרת את המשפט של אמא - כשתהיי גדולה תביני...
3
20/07/2013 | האלכימאית
מה דעתך על תן לי מהאדום אדום הזה ?
תגובתך:
כתובת אתר:
//:HTTP
שם:
אימייל :
קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה
דיווח על מידע לא הולם
נכתב ע"י
עוגיה
בתאריך: 17/01/2017
29 מאמרים | 46056 כניסות
0 תגובות למאמר זה - להוספת תגובה
דירוג המאמר
60%
השארת תֶּשֶׁר לעוגיה
היי! אהבתם? פנקו אותי בטיפ שארגיש עוגית מזל :)
טיפ לעוגיה
נהנתם? נשמח לקבל לייק מכם!
Tweet
מאמרים קשורים
הנה עוד לילה לבן
פורים, אז מתחפשים
הטוב הרע והלא נורא
כן או לא?
האלכימאית במירוץ בסדר היום
שווה קריאה
החופש הגדול הגיע!
עכשיו תורך
1-כשלון הצדק החברתי
מי אתה ללא כל הרכוש שלך?
שקרים שסיפרו לכולנו