כשאתה כבר בבית , ואינך חייב להיות  עסוק בשום דבר אחר ,לא באיפון  במחשב או בכל מסך מרצד או מצפצף בעצבנות הודעה חדשה? וראשך וליבך אתו , ממש אתו ? בכנות!!! ...הוא לא הביט בי כלל. וכשהרים את ראשו מהלפטופ  מלמל, אני רק מוריד את התוכנה וכולי שלך ...ויתרתי, והמשכתי הביתה
אם התשובה שלכם היא מה שאני חושב,  הנה אני פורש בפניכם איך הגעתי אני, בפשטות , מאותה הצומת ממש, לתובנה הכול כך חשובה הזו. לעצור הכול, ולהסתכל עמוק  בעיניים.
זה קרה יום אחד כשהגענו כל ההורים לאסוף את הילדים מהגנים. אז שמעתי ולא בפעם הראשונה, את עצמי, בדיוק בדקה הזו סוגר עסקה בבורסה , מדבר  עם הרואה חשבון על עניינים דחופים ועמוקים או שסתם מתאם עם האישה זמני הסעות לחוגים , וכשנפתח השער הפלאפון  לא נסגר וקבלת הפנים עם הילד נעשתה באגביות , כאילו באכפתיות :אז איך היה ? נהנית ? כאילו החיים הם קרוסלת  תענוגות גדולה. אבל מה שחשוב הוא שהילד לא עומד במרכז . ולא מקבל את כל תשומת הלב והחום לה הוא זקוק אחרי שעות ארוכות בגן או בבית הספר.
זה לימד אותי לבוא ללא  סלולרי לגן או לכבות אותו . וכשבני  יוצא אלי אני מרים ומחבק אותו וממש רוקד אתו ומתנתק מהעולם שסביבי, רק אני והוא באינטימיות.  מקדיש לו את כל תשומת הלב ומבקש ממנו מבט עמוק וקשר עין. שואל  אותו לשלומו שומע ומקשיב  לתשובה . למרות שלא תמיד בא לו לשתף אותי בסיפורי יומו ומה עבר עליו , אני מתיר לו להחליט אם לספר או לא . העיקר שתשומת הלב שלי כולה שלו .
אחר כך אני מתמקד בקשר העיניים החם ביננו . אני מביט בעיניו, ואם אינו מביט חזרה אני מבקש ממנו מבט, ואומר לו שזה מאוד נעים לי . זה מעצים רגשות מאוד ונותן תחושה לילד שאתה רק שלו . אתה אתו , קשוב ומסור רק לו . שמתי לב שכשיש קשר עין מתמשך , גם אם אין רצון מידיי אחרי שאני אוסף אותו לספר לי חוויות , אנחנו פוסעים יחד מעט והוא מעצמו מתחיל לספר. כאילו סומך עלי. זה עושה לי נורא נעים .
חשבתי השבוע שאנחנו כהורים חושבים שהדברים החשובים נמצאים תמיד רחוק מאיתנו ויש לעבוד עוד כדי להשיג אותם בגלל זה אנחנו עסוקים בנייד ובמחשב . ואין לנו זמן אמתי לשום דבר . אבל בחיים הדבר החשוב באמת נמצא לנו ממש מתחת לאף מושך לנו בחולצה ומבקש שנסתכל לו בעיניים ...