במבואותיה הצפוניים של בית לחם, לצידו של כביש 60 העובר על 'דרך האבות' נמצא קברה של רחל אמנו. המקום מוזכר עוד מימי הביניים בכתבי נוסעים מהתקופה.
בשנת 1180 ביקר במקום רבי בנימין מטודילה ותיאר את המבנה כמצבה בעלת 11 אבנים כמניין בני יעקב כשמעליה כיפה המונחת על ארבעה עמודים.
בשנת 1267 עלה לארץ ישראל הרמב"ן והעיד בפירושו לספר בראשית על קרבתו של הקבר לעיר בית לחם.
במאה ה- 15 ביקר במקום עולה רגל נוצרי שסיפר שבנות פוקדות את הקבר ומניחות עליו אבנים להקלה על לידתן הצפויה.
בראשית המאה ה- 17 שופץ המקום ובאמצע המאה ה-18 אישר הסולטן התורכי למשה מונטיפיורי לשפץ המקום פעם נוספת והקבר קיבל את צורתו המקובלת עד היום.
היהודים קיבלו מפתח מיוחד ורק בודדים היו שותפים לדרך פתיחתה של דלת מבנה הקבר ועד היום מחזיק בו יהודי שגר בירושלים.
רחל, אחת מארבע האמהות המופיעות במקרא הייתה אשתו של יעקב אבינו ואִמם של יוסף ובנימין.
קבר רחל ידוע כמקום החשוב ביותר לשאת בו תפילה וזאת בזכות אהבתה העזה של רחל אמנו ליעקב ועל שהבליגה, עת נשא יעקב את אחותה לאה לאישה בבית לבן הארמי שבע שנים לפני נישואיה עימו ובשל צערה העמוק ובכייתה לפני הקב"ה על שטרם נפקדה בבנים: "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית, ל', א') והיטיב לתאר הנביא ירמיהו בכי ותפילה זו שנענו לפני הקב"ה: "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵך מִבֶּכִי וְעֵינַיִך מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵך נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם (ירמיה,ל'א, ט'ו- ט'ז).
לרחל נולד בן ראשון, יוסף.
לאחר 20 שנה בהם שהו בחרן החליט יעקב אבינו לחזור לארץ כנען ובלילה יצא עם בני משפחתו בהיחבא על מנת להימנע ממפגש עם לבן ובאותו הזמן החליטה רחל לגנוב את התרפים, אותם פסלונים מגלי עתידות מאביה והחביאה אותם תחתיה.
אביה שחש בדבר רדף אחריהם ויעקב שלא ידע על כך מאומה הכחיש את המעשה ואף מיהר לקלל את מי שהעז לעשות כך.
לחרדתו הרבה של יעקב, גילה לבן את התרפים אצל רחל ביתו.
זמן קצר לאחר שיצאו למסעם בדרך לכנען, בי'א בחשוון נולד לרחל בנה השני, בן אוני ומייד לאחר שבחרה את שמו נפחה נשמתה והיא בגיל 36 שנים בלבד.
חז"ל ייחסו את מותה המוקדם לקללת יעקב בעת חיפוש התרפים.
יעקב באבלו החליט לקרוא לו בנימין, וברוח הקודש, כך מספר המדרש (בראשית רבה ופסיקתא איכה רבתי),ראה שעתידים בני ישראל לִגלות מארצם ולהתפלל על קברה של רחל אמנו שבזכות צדקותה הרבה תבקש רחמים מהקב"ה והחליט לקבור את אותה בַּמקום בבית לחם על אם הדרך ולא במערת המכפלה ביחד עם שאר האימהות והאבות.
מאז ועד היום פוקדים את קברה של רחל אמנו המוני יהודים ובמיוחד בתאריך יום פטירתה, י'א בחשוון.
גדולי ישראל מעידים על סגולת המקום לתפילה.
הגר"א אמר: "שבזמן שאין הצדיקים בדור ואין (השכינה) מוצאה מקום לנוח, אז היא שורה על הצדיקים ישני עפר ועוד בדרך דא קבורת רחל, ר"ל ששם עיקר שרייתה כידוע".
הגרי"ז מבריסק העיר "שמוכח שקבר רחל הוא מקום תפילה שהרי כל קבורתה שם מבואר כדי שיבואו ויתפללו שם בניה, א"כ מוכח שקבר רחל הוא מקום תפילה".
מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א: "קבר רחל הוא מקום תפילה העדיף והמסוגל".
בזיכרון הלאומי נחרטה דמותה של רחל כאישה יפה, צנועה (זכתה ששאול המלך הצאצא שלה קיבל תכונה זו) ואהובה וכאֵם של ישראל שלאורך כל הדורות ליוותה ומלווה את בניה- בני ישראל ובוכה את בכיים ומשמשת שופר מלפני הקב"ה שיתמלא ברחמים למען עַמו.

מצורף קישור לאתר הבית של קבר רחל אמנו:
http://www.keverrachel.com/