אישה, אישה, תמיד אישה.
אישה, ועכשיו בלי התייפייפות יתר, מה שכל כך תופס אצלנו את העין ואת הקסם המדהים במין היפה הוא כמובן המראה החיצוני והכובש של הנשים. הכל נראה כל כך מחושב אצלינו החל מהנעליים ועד לסיכה שעל הראש. בתור אישה, קשה לי קצת עם העובדה הזו כי לפעמים אני מרגישה כל כך ילדה ורק העובדה שאני נשואה עם ילדה, לדעתי ,לעיתים מגדירה אותי כאישה, אחרת אני ילדה לכל דבר, אפילו חצ'קונים יש לי לפעמים.
ובכל זאת מה נשי אצלי? כששואלים שאלה כזו על מישהי אחרת הרבה יותר קל לענות וכשאני מדברת לעצמי אני בתקלה ומחסום כתיבה. יש בי תכונות נשיות, אני עדינה (לפעמים יותר מידי), אני חופרת, חושבת יותר מידי, לעיתים חולמנית ולעיתים מתמקדת בדברים הקטנים שגברים אפילו לא רואים.
ובמבט על, עלינו הנשים, הריח של הבושם, האיפור שמדגיש לנו את העיניים, השפתיים, או כל אחד את החלק שהיא אוהבת, השיער שאנו משקיעות בו כל כך הרבה ועד לבגדים שאנו בוחרות בקפידה מדהים בדרך כל את המין השני, כיצד אנחנו כל כך עסוקות בפרטים הקטנים שהם מפספסים ובאוסף התיקים והנעליים שאנחנו לא מוותרות עליו.
בקטע הזה אני די חלשה והטיפוח האישי נע אצלי על פי המצב רוח, לא תמצאו אותי בפיג'מה בעבודה אבל יתכן ואמצא כמה פרטי לבוש שאינם הולכים יחד ובכל זאת אלבש אותם ועוד אוסיף אקססורי לא קשור. עם עקבים יש לי בעיה ובכל זאת אני נועלת כאלה מידי פעם, לעמוד שעה בבוקר מול המראה בשביל שלא יקפוץ לי הפוני לכל כיוון אין לי סבלנות וגם לשים איזה גלוס על השפתיים לפעמים אני שוכחת.
הקסם בנשיות נגלה אלי לראשונה בהריון עם בתי כשהגוף שלי השתנה, פתאום הערכתי את המראה החיצוני שלי שהיה קודם וכל כך התגעגעתי להיות רזה, את מה שלא חשבתי שאני עד שהייתי עם בטן הריונית גדולה. השיער שלי נראה אחרת והרגשתי שאני מתבגרת ומזדקנת, הסימני מתיחה הפחידו אותי כל כך, אבל הייתי בשיא הנשיות שלי ומאז אני מחוברת לגוף שלי יותר, אין ספק שחווית הלידה הביאה אותי להכרה על מי שאני והוכחתי לעצמי שאני יכולה לחזור לאותה פיגורה שהייתה לי לפני ההריון ואפילו לאהוב את עצמי.
אז מה... אישה אה? אולי לא עונה על כל ההגדרות אבל יודעת את חוקי הבסיס גם אם לא תמיד פועלת על פיהם:
להראות טוב, להרגיש טוב.
לטפח את עצמי, להשקיע בעצמי, חיוך של אישה הוא חיוך של אושר מדבק.
לשמור על עצמי, הבריאות חשובה בייחוד למצב רוח ולהרגשת הביטחון האישי.
נשים... לך תבין אותן :)