איש בלי סליחה אתה..
איש בלי סליחה.
כזה ראיתי היום אותך.
לא הצלחתי לשמוע אותך.
אבל ראיתי שם, איש בלי סליחה.
לא הצלחתי לדבר אתך.
לא הצלחתי לרכך, אפילו במעט, אותך.
חשבתי למה ככה, בכוח, בכוונה גמורה, קשה אתה נורא.
ואז הבנתי, שהצלחתי בשנייה, להשיל ממך מסכה גדולה.
ואני נגעתי בך, וברגע המסתי אותך.
אני נגעתי בך, וברגע הדלקתי אותך.
אני נגעתי בך, וברגע התחברתי לך.
אני נגעתי בך, וברגע התקרבתי לך.
אני נגעתי בך, וכתבתי. וכתבתי. לך.
אני הכרתי אותך. רך וחם וחזק ואוהב וחבר.
איש בלי סליחה. נעשית בשנייה.
הפכת מר, קר, וזר.
ואני כבר לא מכירה אותך.
פעם, הצלחת לומר לי בצעקה,
זעקת שבר גדולה, שהצלחתי להוציא ממך,
את מפחידה אותי. אני פוחד ממך. את מפחידה.
למה שאלתי אותך בוכה, למה?
למה הפכת כך לאיש בלי סליחה.
ואיך אני מצליחה היום, לשוב ולחייך אותך.
איך אני מצליחה?