כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶש יְהוּדִי הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה[1] עֵינוֹ לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה: לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה.[2]
כָּל עוֹד דְּמָעוֹת מֵעֵינֵינוּ יִזְּלוּ כְגֶשֶׁם נְדָבוֹת, וּרְבָבוֹת מִבְּנֵי עַמֵּנוּ עוֹד הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי אָבוֹת.
כָּל עוֹד חוֹמַת מַחֲמַדֵּינוּ לְעֵינֵינוּ מוֹפָעַת, וְעַל חֻרְבַּן מִקְדַּשֵׁנוּ עַיִן אַחַת עוֹד דּוֹמָעַת.
כָּל עוֹד מֵי הַיַּרְדֵּן בְּגָאוֹן מְלֹא גְדוֹתַיו יִזֹּלוּ, וּלְיַם כִּנֶּרֶת בְּשָׁאוֹן בְּקוֹל הֲמוּלָה יִפֹּלוּ.
כָּל עוֹד שַׁמָּה עֲלֵי דְּרָכִים שַׁעַר יֻכַּת שְׁאִיָּה, וּבֵין חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם עוֹד בַּת צִיּוֹן בּוֹכִיָּה.
כָּל עוֹד דְּמָעוֹת טְהוֹרוֹת מֵעֵין בַּת עַמִּי נוֹזְלוֹת, וְלִבְכּוֹת לְצִיּוֹן בְּרֹאשׁ אַשְׁמוֹרוֹת עוֹד תָּקוּם בַּחֲצִי הַלֵּילוֹת.
כָּל עוֹד נִטְפֵי דָם בְּעוֹרְקֵינוּ רָצוֹא וָשׁוֹב יִזֹּלוּ, וַעֲלֵי קִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ עוֹד אֶגְלֵי טַל יִפֹּלוּ.
כָּל עוֹד רֶגֶשׁ אַהֲבַת הַלְּאוֹם בְּלֵב הַיְּהוּדִי פּוֹעֵם, עוֹד נוּכַל קַוּוֹת גַּם הַיּוֹם כִּי עוֹד יְרַחֲמֵנוּ אֵל זוֹעֵם.
שִׁמְעוּ, אַחַי, בְּאַרְצוֹת נוּדִי אֶת קוֹל אַחַד חוֹזֵינוּ: כִּי רַק עִם אַחֲרוֹן הַיְּהוּדִי גַּם אַחֲרִית תִּקְוָתֵנוּ!
לֵךְ עַמִּי, לְשָׁלוֹם שׁוּב לְאַרְצֶךָ, הַצֱּרִי בְגִלְעָד, בִּירוּשָׁלַיִם רוֹפְאֶךָ, רוֹפְאֶךָ יְיָ, חָכְמַת לְבָבוֹ, לֵךְ עַמִּי לְשָׁלוֹם, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא...