הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
back_penguin

האלכימאית חזרה לפינגווין במועדון הכלב.


שנות השמונים הנהדרות בהן נולדתי הביאו איתן המון מוזיקה טובה ויש להן גם קצת צד אפל, האלכימאית יצאה למסיבת חזרה לפינגווין, רקדה, השתוללה, נהנתה.

 

מסיבות הן לא חלק מהשגרה שלי ואני בהחלט מתגעגעת אליהן לאחרונה, נקרתה בדרכי הזדמנות לאחת כזו וכמובן שהסכמתי. לילה בלי הקטנה וערב אלכוהול שמח עם החצי וחברתי הטובה הפכו לחוויה בלתי נשכחת.

את מועדון החתול והכלב כבר הכרתי בעבר, יש שם הרגשה של מבוך, פעם בכלב, פעם בחתול, השומרים בכניסה וגם בדלת הסודית שלא נותנים לעבור, נותנים הרגשה של משהו נסתר, שהדשא של השכן ירוק יותר, אולי בחתול מעניין יותר? כשאני בכלב ואולי בעצם ההפך?

למועדון הכלב בכל אופן יש סאונד מעולה ומספיק מרחב לאכלס אנשים טובים באמצע הדרך שצמאים למוזיקה טובה, כזו שגדלו עליה, שעשתה להם טוב וכעת הם רק רוצים להתענג עליה, לבוא לרקוד וליהנות.

לא, אני לא מכירה את רוב השירים וגם לא מכירה את המילים של אלה שכן נשמעים לי מוכרים, אבל אני אוהבת את הקצב, את האווירה, את ההרגשה לראות אנשים נהנים ממוזיקה שהיא הרבה מעבר למשהו קטן והיא עושה להם כל כך טוב. גם אם נולדתי בסיום תקופת פינגווין ואולי אפילו טיפה אחריה גם אני נהנית משירים של דפש מוד, סמיטס ועוד כמה טובים ומוכרים.

אז אחרי שהורדתי קורונה עם לימון והמקום התחיל להתמלא בקצת יותר אנשים ירדתי עם החצי וחברתי לרחבה, מה שהתחיל כריקוד חופשי וקליל נהיה צמוד יותר וצפוף יותר ככל שכמות האנשים עלתה. חברתי ואני נהנו לרקוד ביחד ולעורר את מבטי הרוקדים סביב. שיא הערב היה מבחינתי עם טוי דולס, כל כך נוסטלגי וכל כך מעולה, קיפצנו שלושתנו במרכז המועדון, חברתי ואני אולי באמת הכי צעירות במועדון אבל נהנות ומשוחררות כל כך, ללא מעצורים.

יש רגעים כאלה , ששוכחים מהכול, כמעט, ואני נותנת לגוף שלי להשתחרר ולרקוד עוד ועוד, לא לתת למוח לחשוב על כלום, כמעט, קצת להרפות ופשוט ליהנות, האלכוהול, המוזיקה והאנשים סביב עזרו כמובן אך עם תחושת האלכוהול שפגה חזרתי להיות אני, כאבי הרגליים מהעקבים לא אחרו להגיע ותחושת העייפות פקדה אותי, פתאום ריח הסיגריות מפריע יותר מהרגיל והצפיפות במועדון הופכת לבלתי נעימה, כן, שוב חוזרת להיות פולניה.

באופן מפתיע, עם כל הרצון לרקוד עד אור הבוקר מהמסיבה הזו יצאתי הביתה יחסית מוקדם ובמיטה כבר הייתי ב3 לפנות בוקר, העייפות פקדה מוקדם מידי עם תחושת האלכוהול שהסתיימה וכאבי הרגליים מהעקבים הדקיקים פשוט לא וויתרו.

לסיכום, נהניתי מכל דקה ורגע, מסיבות זה כל כך כייף, מחכה לחזור לפינגווין, מקווה שזה יהיה בקרוב ואצליח לסחוב ולרקוד עד שעה קצת יותר מאוחרת, כזו שתחזיר אותי לגיל 15, לצאת ממועדון בתל אביב עם הזריחה ולחזור הביתה לשינה מתוקה.

 

 



מה דעתך על האלכימאית חזרה לפינגווין במועדון הכלב. ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה

ידוע כחזרה לפינגווין,מועדון הכלב, החתול והכלב,מסיבת שנות השמונים