אוגוסט 2011. כאשר גיליתי בבדיקת ההריון את שני הפסים שבישרו על ההריון אפשר להגיד שהשוק וההלם מהתוצאה היו מעורבבים באושר וגם בהרבה פחד, בעיקר כי אני יודעת מה מצפה לי בדרך ועכשיו שכבר יש נסיכה בבית שאלתי את עצמי "איך עושים את זה שוב?"

בהריון הראשון לקח לנו שנה ארוכה להקלט אליו ולא חשבנו שהכניסה להריון בסיבוב השני תהיה כל כך קלה ומהירה. כעת עיקר המחשבות הולכות על הקשיים וההתמודדות הצפויים בדרך, כנראה שאת האושר ארגיש מאוחר יותר ועיקר ההחלטות להביא ילד נוסף לעולם הן פונקציונליות של זמן מתאים לצד כל הנוחיות בכך שהנסיכה כבר גדלה והידיים שלנו מעט השתחררו וחזרנו לישון בלילות וגם הוספנו את השנ"צ של ימי שישי לחלק מהפעילויות הקבועות בסופ"ש. איך נוותר על כל הנוחיות הזו ונשים את כל הכייף הנוכחי ונחליף בלילות מורטי עצבים ללא שינה?! במרדף אחרי מבצעים לטיטולים ובעיות הגזים, השיניים ושאר מחלות ילדות שתוקפות תינוקות בשנה הראשונה לחייהם?

כעת כשהתוצאה חיובית, אין דרך חזרה, ורק יצאנו לדרך, למסע ההריון, שבסופו תחכה לנו תוספת למשפחה.

במחשבות בדיעבד מפליא אותי כיצד חושב המוח האנושי, מחשבות קדימה זריזות מאוד בזמן, אנחנו מדמיינים את מה שאנחנו רוצים, את מה שאנחנו רגילים ופוסחים על מה שלא נעים לנו.לוקחים בחשבון את הזמן שיקח לנו להכנס להריון ואת הלידה, על המסע הארוך של ההריון המחשבות שלי דלגו.  בעת הדיבור עם החצי על להכנס שוב להריון לא לקחנו בחשבון שלפנינו כמעט שנה קשה מאוד ועוד לפני שהרחבנו את הסטטוס לנ+2. בתכניות שלנו, לא לקחנו בחשבון את תופעות הלוואי של ההיריון וכל מה שהוא יביא עמו, ככה מרגישים על רכבת הרים שניה אחרי שבלסנו ארוחה טובה והתחושה בבטן לא כל כך נעימה, בעיקר מעיקה וכבדה.

במבט לאחור ובהשוואה ללא ספק ההיריון השני הוא מרגש פחות, קשה יותר וכל תופעות ההיריון הן קיצוניות יותר או כך לפחות נדמה לי. היתרון הקטן הוא שאני באמת ידעתי לאילו תופעות לצפות אבל להימנע מהאי נעימויות שלהן לא הצלחתי.
הבחילות והעייפות של השליש הראשון לא וויתרו לי, מצאתי את עצמי מנסה להלחם בתופעות וכשהרגשתי עייפה ומרוחה ניסיתי להישאר על הרגליים אך ללא הצלחה. הטיפ הכי טוב להריון הוא כנראה שלא להילחם בתופעות אלא לספק לגוף את מבוקשו ומנוחה כנראה שהיא הכי חשובה לגוף ולמנוע זאת מהגוף רק יביא לתוצאות הפוכות. גם אם זה גוזל פרצוף חמוץ מצד החצי שלא מבין איך אני כל כך עייפה בשש בערב ובקושי מרימה את הספה מהספה, זרוקה כולי עם תחושת בחילה כבדה ושוב ריח מסוים עושה לי רע.

גם הבטן ההריונית קפצה מהר מאוד החוצה, את הבליטה המסמנת על ניצני ההיריון לא הצלחתי להסתיר וכבר בשבוע ה-7 להריוני כולם ידעו סביב ואני לא טרחתי להסתיר, שידעו וירדו לי מהראש, אני בהריון ויש לי בחילה, כל מה שאני רוצה זה לישון וממש לא להתעסק במשימות הלחוצותשל העבודה, אז תרדו ממני, עשו לי טובה, אישה בהריון, מסכנה.

 מוקדם אה? מה תגיד טלי ואמיר מ"רמזור" היו אומרים על זה... בהשוואה להריון הראשון הסתובבתי עם הבטן השטוחה עד שבוע 12-13 בלי שאיש שיער, ניחש או ידע עד שבאתי והודעתי לחבר'ה בעבודה.  בדיעבד, אם את בהריון ומרגישה חרא בשליש הראשון חבל לנסות להסתיר את העובדה הזו מהסביבה, שדוקא תשמח לקבל את הבשורה, אולי תרד לך מעט מהראש ותבין יותר לליבך אם את לא עומדת בקצב וקצת יותר עייפה.