שלום אורח התחבר / הרשם
הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
אלימות_בתפקיד_חינוך

אלימות בתפקיד חינוך


עד היום שתקתי כי פחדתי. כבר לא אשתוק יותר.
אני מפחד שהכעס יחמוק ממני עד שאוכל לעשות משהו. אני רוצה לשמר את הרגע, לשמר את הכעס. לפני שעה קלה בכיתי. בכיתי כי אבא שלי – שאלוהים יודע כמה קשה לי לקרא לו כך – צעק עלי. שתקתי. וכשיצאתי מהבית נשברתי.
כן! אני בן 20 ובכיתי בגלל כמה צעקות, כי לא הצעקות הם אלה שהורידו לי דמעות אלא הזיכרונות הקשים שצפו איתם, הזיכרונות של אבא שנכנס לחדר של הבנים בעשר בלילה וחובט בנו במקל גומי אחד אחרי השני.
באיזו חוצפה הוא עשה את זה? אנחנו רכוש שלו? באיזו חוצפה? לעמוד בכניסה לחדר ולהכות ילדים ששוכבים במיטה בלי יכולת לברוח או להתגונן? מה עשינו לו אז? בתור ילדים, שכול חטאם היה שהלכו לישון מאוחר כי אימא לא הצליחה להשכיב שמונה ילדים לבד. לבד כי אבא היה בבית כנסת, ואז כשהוא חזר אימא סיפרה לו שהילדים לא בסדר כי הם עוד לא הלכו לישון. כי מה היא תגיד לו? שלא הצליחה להשתלט על כולם ביחד? מה זה ייתן? אז מפילים על הילדים.
ואז הוא נכנס לחדר הורים ומוציא את המקל מהארון, נכנס לחדר ילדים ומכה את ילדיו באכזריות להנאתו. פורק עליהם את העול של הפרנסה ואת שאר קשיי החיים.
ולכן היום אני בוכה. כי אני כבר גדלתי אבל אחי הקטנים עוד לא וההרס של נפשם עוד נימשך. עד היום שתקתי כי פחדתי. כבר לא אשתוק. עדיף לבית שיתפרק, מאשר שאחיי ייעברו את מה שאני עברתי. שלפחות להם, אולי יהיו עוד זיכרונות מהילדות חוץ מרגעי אימה, זיכרונות של מקל פלסטיק שמצליף בך כשהכרית נרטבת מדמעות.
 
גם אם יש אנשים שיגידו שהמכות שקיבלו בילדותם יישרו אותם, הם מרמים את עצמם. זו חוכמה גדולה להיזכר ברגעים שאז היו קשים ולזקוף אותם עכשיו לזכות, אם כדי להשלים עם זה למען הכבוד האישי ואם כדי להצדיק את ההורים שזכורים גם לטוב. 
אבל ברגע האמת, זה חוסר אונים עבור הילד ופורקן עבור ההורה.
ואני מתחנן בפניכם, אם הדברים מוכרים לכם, או שאתם יודעים על שכנים או מכרים אחרים שהילדים בבית סובלים מאלימות, תעשו משהו! אין מושג כזה לחנך באלימות, אב שמכה את ילדיו עושה את זה לסיפוקו בלבד.
מאמר זה טרם דורגמרתקמענייןנחמדסבירגרוע


מה דעתך על אלימות בתפקיד חינוך ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה
מאת להביור ב 21/06/2016 09:26 ( הפרופיל שלי ) מזעזע! אומרים שילדים מוכים הופכים להיות הורים מכים. לא נראה לי שזה נכון לגביך, אבל יתכן מאוד שגם אביך היה ילד מוכה. נראה לי שגם אמך לא חפה מאשמה, כי קשה לי להאמין שהיא לא יודעת על מעללי אביך, ומקבלת את הדין בשתיקה. מאחר שעדיין נותרו בבית הוריך אחים ואחיות שממשיכים לסבול מנחת זרועו של אביכם, חשוב לשים לזה קץ ואני מציע שתפנה לרשויות הרווחה בתקווה שיטפלו בבעיה בדרך הנכונה. על פי החוק, המעשה של אביך הוא פלילי, אבל פנייה ישירה למשטרה עלולה אולי לגרום נזק לילדים אם הטיפול לא נעשה ברגישות הרצויה, לכן אני מציע לפנות תחילה לרשויות הרווחה. בהזדמנות זו אני פונה גם לאמהות שיודעות שבן זוגן מתעלל בילדיהם ועוברות על העניין בשתיקה (וידועים גם מקרים הפוכים בהם האם היא המכה את הילדים והאב יודע ושותק) - אם מחמת פחד או מכל סיבה אחרת, דעו לכן שבשתיקתכן אתן שותפות לפשע ועל פי החוק מחובתכן לעשות הכל כדי לעצור את התופעה. מלבד החוק, זוהי כמובן גם חובתכן המוסרית. אותה חובה חלה גם על שכנים שמודעים לתופעה. כמעט אין לי ספק שכל אדם שגדל בתנאים כאלה נפשו נפגעה ואם ינסה לספוג את הפגיעה ללא סיוע מקצועי יישא את הפגיעה עד סוף ימיו. לפיכך אני ממליץ שלא תתבייש לבקש מרשויות הרווחה איבחון וסיוע גם לעצמך במידת הצורך. בכל מקרה, טוב שהעלית את הבעיה ורצוי לדבר על זה, לא להחזיק את זה בלב. אני מאחל לך המשך חיים טובים ומאושרים. תגובה לתגובהבתגובה ללהביור מאת להביור ב 21/06/2016 11:49 ( הפרופיל שלי ) שכחתי לציין שאני ממליץ לכל מזקוק ליעוץ בבעיות מעין אלה לפנות למוקד התמיכה של ער"ן (עמותת עזרה ראשונה נפשית), שמציעה את שירותיה 24 שעות ביממה בטלפון 1201, במסרון מהנייד בימי שני ורביעי הין השעות 18:00 - 20:00 למספר 076-8844400, בדוא"ל info@eran.org.il, בצ'אט אישי, בכתב או בפאקס כפי שמפורט בכתובת http://www.eran.org.il/contactus