"שלום! שמי רויטל לוי גלעד.
באתי לספר לכם היום את הסיפור האישי שלי כדי לחזק את המתחזקים וכדי לתת קצת תבונה ולעזור לאנשים שקצת רחוקים מהקב"ה.
בכל יהודי יש זיקה ורצון טוב. כולנו חיים ביחד בקלחת אחת גדולה, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שיש אנשים שומרי תורה ומצוות ושיש אנשים שלא.
אני פה כדי לחזק את כולם; גם את אלה ששומרים תורה ומצוות וגם את אלה שלא!
הסיפור שלי מתחיל בכך שנולדתי וגדלתי בבית מסורתי דתי שומר שבת.
עד גיל 16 הכל היה רגיל; שמרתי שבתות, והכל היה בסדר גמור, ולמדתי בבית ספר דתי.
בגיל 16, לילה אחד יצאתי מן הגוף שלי! מה זה לצאת מהגוף? זה פשוט לראות את עצמך- ישן על המיטה.
לא היה לי שום רצון שזה יקרה, לא חשבתי על זה, לא חלמתי את זה, אבל זה קרה! יכולתי לראות את עצמי מרחפת מעל הגוף שלי, כשאין לי שום יכולת לעשות שום דבר, אין לי שום יכולת לזוז! ההרגשה היא לא נוראית, היא נעימה- לרחף מעל לגוף שלך. אבל לא ידעתי בכלל מה זה, בסך הכל נערה בת 16 כאשר ריחפתי מעל לגוף. מייד לאחר מספר שניות נפרדתי מן הגוף שלי! התחלתי לעלות למעלה, למעלה, להתרחק מן הגוף, ואני עדיין רואה את עצמי ישנה  בכותונת על המיטה בפנים שלוות, ואני מבינה שאני מתרחקת מהגוף שלי. אני לא מבינה שזה מוות, אני לא מבינה שבעצם הנשמה עזבה את הגוף. אין לי שום מושג בזה!
לפתע הגיע בן אדם, דמות של אדם רגיל –כמוני, שנתן לי יד ולקח אותי למעלה.
הוא אמר לי: "בואי!" הוא לקח אותי למעלה; גבוה, גבוה, גבוה! חושך! לילה! גובה רב מאוד! ואנחנו מסתכלים... אני מסתכלת למטה, הוא עדיין לא עוזב אותי, הוא עדיין נמצא איתי! אני מסתכלת למטה ואני רואה נהרות אדומים של אש! אני לא מבינה מה זה. הנהרות האדומים של האש בולטים על הרקע של הלילה. אש אדומה וצהובה וכתומה. מקום ענק, אבל לי אין יכולת לעשות שום דבר חוץ מאשר להסתכל. אז אני מסתכלת עליו והוא אומר לי: "זה לא הזמן שלך! תחזרי למטה! זה לא הזמן שלך!" חזרתי בחזרה לגוף שלי. אני לא זוכרת את הדרך חזרה. אין לי שום מושג איך חזרתי לגוף שלי. אבל כשהתעוררתי, זכרתי הכל היטב! לא סיפרתי את זה לאף אחד.
הייתי אמנם בת 16, אבל מספיק בוגרת ומבינה שלא כדאי להבהיל את ההורים.
ובכן, הזמן נקף! לא יחסתי לזה חשיבות גדולה, רק ידעתי תמיד שהייתי למעלה; תמיד זכרתי היטב את המקרה, אבל לא פירשתי את זה בפירוש הנכון שהייתי צריכה לפרש.
לאחר שנתיים, אני בת 18; סיימתי את הלימודים בבית ספר דתי לבנות - 3 שנים תיכון.
ואני מתגייסת לצבא..., התרחקתי מהקב"ה, ועזבתי את הדת! לא שמרתי יותר שבתות, וזה היה איום ונורא! רק שאני לא הרגשתי שום דבר עדיין; נראה לי רגיל: שמירות, שבת, אש, הכל כרגיל. בית דתי, אבל אני כבר לא!
לאחר מספר שנים התחתנתי עם אדם חילוני. הייתי בת 25. השתחררתי מן הצבא, והמשכתי להיות חילונית, חייתי חיים חילונים, ונולדו לי שני ילדים- שני בנים, והקב"ה לא ויתר! הוא לא ויתר לי!
אני חשבתי שהכול בסדר- החיים צריכים להיראות ככה, הכל בסדר. אני לא עושה שום דבר לאף אחד... כמו שאני שומעת שהרבה אנשים אומרים: "אני לא עושה שום דבר רע לאף אחד, אני בן אדם טוב, אני תורם, אני עושה חסדים, למה שאלוקים ירצה להזיק לי?"
אבל האמת היא, שלא מוותרים כל כך מהר למעלה. כשרוצים מישהו לא מוותרים לו!
בגיל 27 אני עם שני ילדים הלכנו לישון. לילה! בעלי, אני, ושני הילדים ישנים ואנו קרובים אחד לשני.
באמצע הלילה אני שוב יוצאת המגוף שלי, אבל הפעם זה "אל- חזור"!
אני נכנסת לתוך מנהרה של אור- אור עצום! מנהרה עצומה של אור! ואני מתערבלת בתוך המנהרה של האור, וההרגשה היא מאוד נעימה! שקט, שלווה, האור מציף! כל העולם שלך הופך להיות אור אחד גדול!
אני לא יודעת איפה אני נמצאת! אני במצב של עֵירוּת. אני שומעת, אני רואה, אבל אני לא יודעת איפה אני נמצאת! אני במצב של עמעום חושים! שום דבר לא ברצוני עכשיו! שום דבר לא בידים שלי!
אני לא יודעת מה יעשו איתי, אני לא יודעת איפה אני נמצאת, אבל אני יודעת בבירור שאני נמצאת בתוך מנהרה של אור! דבר זה נמשך לאורך מספר שניות, כאשר לפתע האור הזה דיבר אלי! האור הזה היה ישות- ישות טובה, ישות מלאה רחמים, ואהבה. אור שעוטף. והאור הזה שואל אותי: "מה שמך?"
מהפחד לא עניתי! אי אפשר לענות! בלתי אפשרי כמעט! זה מַכֶּה באלף גלים של פחד! אי אפשר להסביר את זה למי שלא היה שם! אבל כששומעים את המילים: "מה שמך", אין אפשרות לתאר את הפחד!
מישהו מדבר אלי ואני לא יכולה לראות אותו! אני לא עונה ועוברות מספר שניות, ושוב שואלים אותי: "מה שמך?" והפעם- איכשהו, בכוחות בלתי מוסברים התעשתתי ואמרתי: "רויטל!" אמרתי את השם שלי! לאחר שאמרתי את המילה "רויטל", מיד השתנתה כל התמונה! אני נמצאת בתוך אולם ענק עם עמודים אפורים. הכל אפור סביבי. הכול עמום וחשוך כמעט! אין הרבה אור. אני לא מספיקה לראות מה קורה, ופתאום מופיעים שלושה דיינים- שלושה רבנים גדולים! עצומים! חמוּרי סֶבֶר! הם יושבים מולי.
יש להם שולחן, ושלושתם לבושים בבגדים שחורים, חוץ מהרב השמאלי שראיתי אותו מצד שמאל שלי שהוא לבש מן אדרת לבנה כזאת על הראש, כמו גלימה  לבנה על הראש. אני עוד לא מבינה איפה אני נמצאת, וכבר מצד ימין במרחק של כ- 20 מטרים מופיעים ההורים של סבא שלי! הכרתי אותם עד גיל 25. כשזה קרה ,אני כבר בת 27, אבל עד שנתיים לפני כן הכרתי אותם; הם נפטרו שנתיים לפני המקרה. הם גרו מאחורי הבית שלנו וגדלתי איתם, אני מכירה אותם היטב! והם באו עם אותם בגדים! זיהיתי אותם מייד! הם באו שמחים- עם ידיים מושטות לעברי, ושמחים: "הִנה באת אלינו", כל כך שמחים לקבל אותי! והיו שם עוד דמות אחת, או שתיים שהיו מאחוריהם ולא זיהיתי אותם. לא זיהיתי את הדמויות האלה. אני לא מכירה אותם. כנראה מן המשפחה; אנשים שכבר נפטרו. ידעתי מייד שאני בעולם האמת! התחלתי לבכות! כי מייד הסבא והסבתא נעלמו, ומי שנשאר מולי אלה רק הדיינים, השופטים, בית דין של מעלה!
נשפטתי בחומרה על "שבת" ועל "צניעות"! הדיינים כעסו עלי מאוד! הם ביזו אותי וכעסו עלי: "למה לא שמרְתְ שבת?! למה לא שמרת צניעות?!" שאלו אותי שאלות, ולא היו לי תשובות, לא היו לי תשובות...מה אני אגיד להם? אין תשובות! זה עולם האמת! אין תירוצים כאן! מה אני יכולה להגיד? לא בא לי, לא היה לי כוח, לא היה לי חשק? לא חשבתי שזה אמיתי. לא אמרו לי שזה באמת אמיתי. למדתי בבית ספר דתי 12 שנה, אבל אף אחד לא אמר לי שזה קיים- שיש בית דין של מעלה!
אני בוכה ומתחננת על החיים שלי! ושום דבר לא יעזור לי, ואני יודעת את זה! כי זה עולם האמת!
לפני שאני מספיקה לדעת מה הצעד הבא שלהם, מייד הראו לי בצד ימין שלי סרט של כל החים שלי.
כל מה שעשיתי. כל הדברים הרעים שעשיתי. הכל נפרש ונפתח לפני כולם! כולם רואים את המעשים הרעים! זה מה שנקרא: "אדם שעושה עבירות בסתר, נפרעים ממנו בגלוי!", מסכת אבות! על זה בדיוק מדובר! עדה, פשוט עדה חייה לכך. הראו לי את כל המעשים שלי! אני כל כך התביישתי! ההרגשה היחידה שיש למעלה זה רק צער! חרטה ובושה! בושה גדולה! צער וחרטה איומים! אני נשמה; אין לי גוף. אני גם נטועה בַּמָקום; אני לא יכולה לברוח! הם שולטים בכל! אני כל כך קטנה לידם! כל כך קטנה ואבודה! ואין לי סיכוי! אין לי סיכוי! רק דברים רעים כמעט! מה שעבר לי בראש באותם רגעים זה: אם הייתה לי עוד מצווה אחת לעשות, עוד מצווה אחת, משהו אחד קטן... תנו לי סיכוי!! אני עם הַפַּנים למטה! אני רוצה לחזור לעולם שאני רגילה אליו, שאני חייה בו, עולם העשייה, אני רוצה לחזור! אני יודעת שאין סיכוי, אבל כל מה שאני רוצה- כל הישות שלי למעשה מִתְקַבֶּצֶת לדבר אחד. תנו לי לחיות כדי לעשות מצוות שיצילו אותי! כי אני מבינה- זה עולם האמת! ואני מבינה בכל ישותי שֶׁמה שיכול לעזור עכשיו זה רק מצוות! אבל אני גם יודעת בפירוש, כיוון שזה גם עולם האמת, אני יודעת שאין לי סיכוי! הסתיים הזמן שלי! זהו! זה מה שהספקתי עד עכשיו, סך הכל בת 27! לא הספקתי הרבה. כולי חרטה וצער על כך, שלא הספקתי הרבה, שאין לי מספיק מצוות. שאין מה שיגן עלי. משהו; מעשים טובים, שיגידו: "ואו! תראו מה היא עשתה! זה שווה להחזיר אותה!". כלום! אין לי כלום! אני לא שמרתי שבת! לא שמרתי מצוות! אני החטאתי את הרבים! שהלכתי בחשיפוּת, בפריצות למעשה; גם חולצה קצרה זה פריצות! גם ג'ינס צמוד זה פריצות! אני בוכה ואני מתחננת ושום דבר לא עוזר! בעינהם, אישה שלא הולכת בצניעות זה דבר נוראי! אישה, צניעות ושבת. כמובן שזה כולל נרות, כמובן שטהרה. כל מה שקשור למצוות של העם היהודי לא עשיתי, ואני מודה! אל תעשו כמוני! עכשיו אני מזכה את הרבים כדי לנסות לכפר על העוונות! זה חלק מִזה, אבל גם כדי לְזַכּות את האחרים. "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" (ויקרא, י, יז). מכיוון שאם אני לא אגיד את זה לרבים, את דמכם יבקשו ממני! כי אני יודעת, כי אני ראיתי, כי הייתי שם! אם אני לא אציל עוד נפשות מישראל, הדם שלהם, כִּביכול על הידים שלי! כך אומר הקב"ה.
אני ממשיכה לבכות! ממשיכה לצרוח! ואני מבינה שאני לא חוזרת לעולם ההוא! אני לא אראה יותר את בעלי, את הילדים שלי! הצער הוא עמוק! יגון עמוק! עמוק שאי אפשר לתאר אותו במילים! כמו שאי אפשר שהתורה לעולם לא מתארת את השכר לעתיד לבוא שבמצוות, מרוב שהוא עצום ואין מילים לתאר את השכר הטוב בחיי העולם הבא, ככה אין מילים לתאר את העצב, והצער והיגון שיש לאדם שלא עשה מצוות ולא שמר את התורה. וזילזל, ולא האמין שהקב"ה רואה הכל. לא חשבתי שזה ככה. הרבה לא חושבים ככה. בשביל זה אני פֹּה!
לאחר שהסתיים הסרט הנורא הזה, שבו התביישתי מאוד, שבו פרשו לעיני כולם את החטאים שלי, בצד שמאל שלי הופיע סרט שבו לא היה טוב, ולא היה רע, פשוט הראו לי אותי, מעכשיו, כביכול מהתקופה האחרונה שאני חייה בה, עד שאני תינוקת! אני ממש רואה את עצמי תינוקת עם "אוברול" לבן! מראים לאדם את עצמו עד שהוא תינוק.
זה היה מזעזע! הבנתי שחותמים וסוגרים עלי את הגולל, ועדיין אני לא יכולה לעשות שום דבר!
אני בוכה ומתחננת! מתחננת:  "תעזרו לי! בבקשה, בבקשה תנו לי, תנו לי סיכוי"... אין סיכוי!
הם מאוד כועסים עלי שלושת השופטים! מאוד! אני לא מזהה אף אחד מהם! אני לא מכירה אף אחד מהם! זה נמשך זמן שאי אפשר לתאר אותו, מכיוון שלמעלה אין שעון, אין זמן. רק בעולם שלנו יש שעון- שנוכל ללכת לתפילה בזמן, שנוכל לעשות את המצוות בזמן שלהן; שחרית, מנחה, ערבית. כל דבר בעיתו. שמה לא צריך שעון. סיימתָ עם התפקיד! לא צריך שעון. אין זמן! חיי נצח, לטוב או לרע- גיהנם , או גן עדן, או מה שחלילה בינהם.
אני מתוסכלת מכל המצב. מבינה ש... כמו שאומרים בשפה שלנו: "אכלתי אותה חזק!"
אין מי שיעזור לי, אף אחד לא נמצא לסנגר עלי, להגיד עלי משהו טוב, אין! אין דברים כאלה!
לפתע, הדיין שישב בצד שמאל, ראיתי שהוא מדבר, הוא נוטה את הגוף שלו אל הדיינים האחרים, והוא אומר להם, מדבר איתם, ואי אפשר לשמוע מה הוא אומר! אני לא שומעת, הוא מדבר איתם בשקט.
אני ממתינה בדריכות, ממתינה לראות, מה יהיה איתי? מה הם יגזרו עלי? מה יעשו איתי? אני עדיין בצער עמוק! בבכי גדול! שואלים אותי... האדם שיושב בצד שמאל שלי; אני הבנתי שזה הסניגור שלי בעצם. לא ידעתי, מרוב שמבולבלים שמה, מהפחד, מהאימה, לא חושבים! הינה סניגור, הינה קטיגור, או מה שבינהם. אין דבר כזה. מבולבלים כל כך! יום של צרה! יום עֶבְרָה וזעם וצרה!
הוא אומר לי: "לְמה את רוצה לחזור, לְמה את רוצה לחזור למטה?" ואני אומרת לו: "מי יטפל בילדים שלי אם אני אמות?" מה כל אמא חושבת על הילדים שלה, מה היא חושבת? אני אמא! ברגע שהזכרתי את הילדים שלי, נִתנה לי רשות להוריד את המבט למטה ולראות אותם ישנים על המיטה. אני רואה אותם ישנים על המיטה, את הילדים שלי, את בעלי, וגם את הגוף שלי מונח על המיטה! אני רואה הכל, והלב שלי נקרע מרוב בכי! הילדים שלי- אני הולכת לעזוב אותם לעולמי עד! "בבקשה! רק בשביל הילדים תחזיר אותי". הייתה שתיקה שם! הסניגור ממשיך ושואל אותי: "מה המטרה שלך? מה תעשי אם תרדי למטה? מה תעשי אם ישחררו אותך? מבטיחה שתחזרי בתשובה?" ואני צועקת: כן! "בטח! כן!" לא חשבתי שיתנו לי סיכוי לחזור בתשובה. אותי שואלים אם לחזור בתשובה? בטח שצעקתי: "כן". יש סיכוי, יש סיכוי לחזור לחיים! עכשיו הוא שאל אותי עוד פעם: "את מבטיחה שתחזרי בתשובה?" צעקתי: "כן!" ועוד הפעם: "מבטיחה שתחזרי בתשובה?" צעקתי עוד הפעם: "כן!" 
מייד כשסיימתי את שלושת ה-"כֵּנִים", שזה בעצם ביהדות, "חֲזָקָה", זאת החזקה, זה הנדר, זאת ההבטחה, אתה צריך לעמוד בזה עכשיו! שלוש פעמים זו חזקה. אני לא ידעתי את זה. לא הכול לומדים בבית הספר! יש דברים שלומדים בחיים, מהחיים עצמם. וזה כבר לא חכמת רחוב, גם זה לא עוזר. שַׁמָה אין "טריקים!", אין מקח ומִמְכָּר! אין משוא פנים! אין שוחד! אין כלום! רק אמת! רק אמת!
ברגע ששחררו אותי... לא ידעתי שישחררו אותי; רק הבנתי שאחרי שלוש פעמים שאמרתי: "כן", עכשיו מה שאמור לקרות... מה שבאמת קרה, הוא שחזרתי כל- כולי, כל הנשמה שלי עם כל הישות שלי, כל רְוִיטָל חזרה לגוף דרך האף! נכנסתי לגוף שלי דרך הנחירַיים שלי! כמו שכתוב בספר בראשית, כשהקב"ה יצר את האדם, ברא את האדם: "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית, ב, ז), אפיו- האפיים. נכנסתי לגוף שלי דרך האף. עוד יכולתי לראות את המנהרות של האף שלי, והתיישבתי בתוך הגוף שלי. מילאתי את הגוף, והנשימה חזרה! נשמתי! מייד פתחתי את העיניים! ממש כמו שהקב"ה ברא את האדם הראשון! הכניס באפיו נשמת חיים! ואז יכולתי לפתוח את העיניים. מייד קמתי. צרחתי! בכיתי! הערתי את בעלי. אמרתי לו שהייתי בבית דין של מעלה! אף פעם לא השתמשתי במושג הזה של "בית דין מעלה", אבל מייד ידעתי איפה הייתי! כבר יכולתי להגיד: "הייתי בבית דין של מעלה". אי אפשר לתאר את השמחה! אי אפשר לתאר את ההערכה לחיים החדשים! אי אפשר להסביר את זה. קמתי בבוקר כולי רועדת מפחד!... כמובן שלא ישנתי כל הלילה. אבל כשכבר קמתי מהמיטה ליום הרגיל, שלכל העולם זה נראה רגיל, אני ידעתי שמתתי ושחזרתי לחיות! מייד התחלתי במלאכת החזרה בתשובה העצומה! מייד קניתי את כל הבגדים הדרושים, נכנסתי לזה חזק! עשיתי תשובה אמיתית! כמובן שזו הייתה תשובה מהירה מהפחד; מה שעברתי זה לא קורה לכל אדם, ולא כל יום כמובן. ועדיין, "את אשר יאהב ה', יוכיח" (משלי, ג, יב).
הקב"ה בכל זאת כנראה שהוא אהב אותי, הוא הוכיח אותי, מתוך אהבה הוא לא רצה לוותר עלי! יכול היה לקחת אותי; עוד אחת! אבל לא! כנראה שהייתי יקרה לו. אני מאמינה שכל יהודי הוא יקר לו!
אני עושה תשובה אמיתית, אבל אני נשואה לבעל חילוני! מה עושים? בעלי, גם הוא נרתם למלאכה, וגם הוא השתדל והתחיל לשמור שבתות, ואמנם הוא לא התפלל, והוא לא דיבר אליו- צריך לבוא מהלב! לא היה לו את המצב של, "וידעת היום והשיבות אל לבבך" (דברים ד, לט), הוא לא באמת יודע ומבין ומפנים והוא משיב את זה אל הלב, עושה הסבה והשבה אל הלב. לכן זה לא החזיק מעמד! למעשה תוך ארבעה חודשים כל זה התמוטט! אני נמשכת ויורדת ברוחניות לאט, לאט. בכל זאת אני אוהבת את בעלי ואני קשורה אליו. נפשו בנפשי! אנחנו כבר הרבה שנים ביחד, ואני מתדרדרת ויורדת בחזרה, למעשה כמעט למצב שהייתי בו לפני שקרה המקרה, אבל כל הזמן אני יודעת שאין לי זמן! השעון שלי מתקתק! רואים אותי! מצלמים אותי! אני יודעת ואין טעם לעבירות יותר, אין טעם לעבירות, כשעושים עבירה, לא נהנים ממנה באמת. יודעים את האמת! אני יודעת שהקב"ה רואה! כמה הוא רחמן! כמה הוא רחמן! כמה זמן הוא חיכה לי. בואו אספר לכם כמה זמן הוא חיכה לי!
עברו מספר שנים... "אוי וי"! זה היה בגיל 27, אני כבר בת 38. אני מתגרשת בסוף! ואל תלמדו ממני... לא התגרשתי רק בגלל שבעלי לא יודע שום דבר... הוא למעשה לא יכול להבין מה שעובר עלי... עוד דברים מסביב, אבל זה גם כן החלק הארי- השפה היא לא אותה שפה יותר. מה שראיתי ראיתי. אין לי זמן! מחכים לי! ואני עדיין חילונית! עדיין! אני אומרת את זה כדי לתת תובנה לאנשים שהיו שם ונפלו, היו ונפלו! "שֶׁבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז), לא לפחד! לקום עוד הפעם! אם הוא קם, סימן שהוא נפל. אם הוא נפל וקם, הוא עדיין נקרא צדיק למרות שהוא נפל. לקום! פשוט לקום! לְנַעֵר מחדש את הבגדים ולקום במרץ! לחזור אל אבא עוד הפעם, כי אבא מחכה והוא רואה הכול ומצלם! רואים אתכם כל רגע!
ואני גרושה! אני קונה דירה- הקב"ה זיכה אותי לקנות דירה. אני חייה עם שלושה ילדים! אני לבד! עובדת, מתפרנסת בקושי, אבל בכבוד. יום אחד דופק על דלתי אברך צעיר! אני שוטפת כלים, אני אומרת לו: "איך הגעת לפה?" קומה רביעית, בלי מעלית, קיץ! חם! כולו לבוש שחורים! אני אומרת לו: "מאיפה באת?" הוא אומר לי: "מירושלים, אני גר בכפר סבא". "ואיך הגעת עד כפר סבא?", הוא עונה לי: "אני לא יודע, אבל באתי מירושלים, אפילו לא נקשתי על שום דלת, נכנסתי ישר לדלת שלך!", הדלת האחרונה בבניין למעשה. ואני אומרת לו: "מי שלח אותך?", סתם שאלה שאני אפילו לא חשבתי על המשמעות שלה! זו הייתה שאלה קצת מצחיקה! אז הוא אומר לי: "הרב שלח אותי אליך!", הוא ממלמל בשקט. אני אומרת לו: "מי זה הרב שלך?", אני מסיימת בינתיים את הכלים וניגשת אליו, והוא מראה לי תמונה. הינה התמונה שהאברך הזה החזיק ביד; התמונה הזאת היא של הסניגור שהבטחתי לו לחזור בתשובה בבית דין של מעלה! זה הרב שלו! הרב אליעזר ברלנד, השם יְחַיֵה אותו וישמור אותו לעד! הרב הזה הוא הסניגור שלי בבית דין של מעלה! הוא הציל אותי! הוא שחרר אותי! הוא החזיר את הנשמה שלי לגוף!
הייתי כולי בהלם! רעדתי! הבנתי שהרב בא לקחת את ההבטחה שלי והפעם אין לי תירוצים! אני לא חיה עם בעל חילוני. יש לי את כל הזמן שבעולם, ואני צריכה לעמוד במילה שלי, כי כנראה השעון שלי עומד   להיגמר! שעון החול עומד להיגמר! חיכו לי הרבה זמן! הבינו שהיה קשה לי, ראו את הרצון שלי; הרצון מאוד נחשב בשמיים, אבל צריך גם לעשות! הבנתי שהסניגור שלי למעלה חזר אלי כדי לבשר לי שזה הזמן. לקחתי את עצמי בידיים לעשות תשובה! כמובן שסיפרתי לאברך, מי זה הרב שלו. הוא כבר ידע! אני לא הראשונה שמספרת לו, שהרב שלו אכן אדם קדוש- צדיק העוזר לאנשים כמוני, כמו שאני הייתי בצרה.
מיד עשיתי תשובה- תשובה אמיתית, מכל הלב! בולדוזר שדוחף קדימה! התקדשתי כולי, והייתי הולכת לעבודה כל יום, ועדיין חוזרת הביתה, נסגרת, מתפללת לקב"ה ושומרת על עצמי, ועושה כל מה שאפשר כדי להתקדש! להתקדש! לא ראיתי טלויזיה, אלא רק תוכניות שמקרבות את הלב כמו ערוץ "הידברות" שמאוד חיזק אותי. קראתי רק ספרי קודש, וכל שבת שמרתי כהלכתה! התחננתי לקב"ה שיזכה אותי להתחתן עם בעל ירא שמיים. עברו אולי שלושה חודשים, והתחתנתי עם בעל ירא שמיים שזה גם נס בפני עצמו! נס! נס גלוי! הכרתי את הבחור הזה, ותוך שלושה שבועות התחתנו. ירא שמיים אמיתי! מישיבת "דבר שמואל" שבפתח תקוה של הרב גריינמן, השם ישמור אותו. ישיבה של צדיקים! זכיתי לבעל טוב! הכי חשוב- ירא שמיים! הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים! ובואו נראה מה אומר הזהר הקדוש על מה שאני עברתי; את זה לא ידעתי אז. היום אני יודעת! הספר הזה הגיע אלי לפני כשנה בלבד! היום אנחנו ב- ט מרחשוון, התשע"ב 5771 לבריאת העולם. הספר הזה הגיע אלי בראש השנה לא האחרון, אלא לפניו. רבי שמעון בר יוחאי אומר בזוהר הקדוש- פרשת 'וישב', דף קפח: "בוא וראה כמה צריך האדם להיזהר מחטאיו ולהיזהר ממעשיו לפני הקב"ה, משום שכמה שליחים, וכמה ממונים הם בעולם ההולכים ומשוטטים ורואים מעשי בני- אדם ומעידים עליו, והכל כתוב בספר"... כשאתם פותחים את העיניים בבוקר רואים אתכם, מעידים עליכם, ורואים את כל מה שאתם עושים! בבוקר צריך להגיד: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך". אם תקחו את כל הראשי תיבות, את כל האותיות הראשונות של המשפט הזה, יצא לכם: מא-ל מְחֻשָב נברא. פשוט ככה! אומר רבי שמעון בר יוחאי, זכר צדיק וקדוש לברכה: "למדנו- בשעה שאדם קם בבוקר, עדים עומדים לנגדו ומעידים עליו, והוא אינו משגיח, והנשמה מעידה עליו בכל עת, ובכל שעה! אם שומע- טוב! ואם אינו שומע- הרי הספרים פתוחים, והמעשים נכתבים!". בזמן שדנים את האדם למעלה, מעלים את נשמתו לבית דין, ודנים על פי דיבורה, והיא מעידה על הכול! והיא מעידה בכל מחשבות רעות שהרהר האדם! זה עולם האמת! כל מה שהאדם חושב, הוא אומר את האמת! הוא לא יכול! אין לו לאן לברוח! מראים לו הכל במילא. אבל במעשים רעים- אינה מעידה הנשמה, משום שכולם כתובים בספר. הכל מראים לאדם. הוא לא צריך להגיד מה הוא עשה; מחשבות רעות- הוא מודה. אבל מעשים רעים- מראים לו, כמו שהראו לי, ממש סרט וידאו ענק! הינה! הינה מה שרויטל עשתה! כולם ראו- אני וכולם! מאוד, מאוד מבייש! לא שווה! זה לא שווה רגע אחד לעשות ככה לקב"ה שנותן לנו נשמה! כל בוקר מחייה אותנו! נותן לנו ילדים! נותן לנו פיקדון יקר כל- כך שלא עבדנו בשבילו כמעט בכלל! מתנה חינם! קח פיקדון! תשמח! בן ,בת... מה עשית עם הפיקדון הזה?  כשהאדם מגיע ב- 120 שלו למעלה, שואלים אותו: "מה עשית עם הפיקדון? אם הילד הזה אינו ירא שמיים- אינו שומר תורה ומצוות, אוי לבן ואוי לאבא! אבל בן צדיק- מְזַכֵּה אבא! ממשיך הזהר הקדוש: "ועל כל דבר דנים את האדם בשעה שדנים את האדם למעלה, ואז הגוף נמצא בצרה יותר משאר הזמנים"... מי כמוני יודעת ! ..."למדנו- כשקָרבו ימיו של האדם- מכריזים עליו בעולם 30 יום, ואפילו עוף השמיים מכריז עליו! אם הוא צדיק- מכריזים עליו 30 יום בין הצדיקים בגן- עדן, ואם הוא רשע- מכריזים עליו בגיהנם 30 יום! בשעה שהאדם מת, ניתנת לו הרשות לראות, והוא רואה אצלו את קרוביו וחביריו מעולם האמת"... כמו שראיתי את ההורים של סבא שלי! ... "והוא מכיר בהם, מזהה אותם וכולם חקוקים בצורתם כמו שהם היו בעולם הזה!"... סבתא עם אותה שמלה! סבא עם אותה חליפה שחורה! מלבישים אותם בגוף בכדי שתזהה אותם ..."ואם אותו אדם הוא צדיק- כולם שמחים לפניו ומקדימים לו שלום"... הם באים עוד לפני שהוא מגיע ומקדימים לו שלום ושמחים לפניו... "ואם אינו צדיק- אינם נוהרים אליו, רק אלו הרשעים שמכים אותם בכל יום בגיהנם, וכולם עצובים- פותחים ב: 'וַי', ומסיימים ב: 'וַי'..."  אבל לא נמשיך הלאה, כי זה מאוד קשה, כל מה שקורה לאדם שם למעלה!
וזה ממשיך וממשיך. הוא מספר על הכול- הזהר הקדוש!... אבל אם אני כבר עושה דיסק ,ורוצה לזכות את הרבים, חשוב לדבר לבנות- ישראל, ולומר להן: מובא בספרים הקדושים: כל אישה המתהלכת בלבוש שאינו צנוע, ובחציפות, ובפריצות ברחובה של העיר, מסבבים אותה אלפים של מקטרגים הנבראים מחציפותה! שהרי נאמר במסכת אבות: "עשה מצווה אחת- קנה לו סנגור אחד. עשה עבירה אחת- קנה לו קטגור אחד. הרי שאישה זו נעשית 'בית חרושת' לייצור מלאכי חבלה! שהרי בכל פסיעה ופסיעה, ובכל רגע ורגע היא מייצרת מלאכי קטרוג המסבבים אותה מכל כיוון ועבר! ובעצם הם המזיקים המתעופפים בעולם להעניש בני- אדם, שהרי יצר הרע ומלאך המוות הנברא מחטא הוא המזיק בעצמו!"... (הוא היצר הרע, הוא הס"מ), "ומובא עוד,שאין רשות לשום מזיק שנברא מאדם שבורא אותו להזיק לאדם אחר!".
אם אני בראתי מהעבירה שלי מלאך משחית- אין לו רשות לפגוע באף אחד אחר! אבל, רק במקרה שאישה הולכת בחציפות ובפריצות, המלאך שהיא בוראת... בואו נראה מה קורה: "אולם כאשר אדם עובר ונהנה במראית העין באותה האישה, ומטמא את עצמו בטומאת עריות, ועובר על- 'לאו' של: "לא תתורו אחרי עינכם", הרי שתיכף הוא משתייך לאותה מייצרת מזיקים וחלקו עם חלקה- היא בתור מחטיאה, והוא בתור חוטא! ובזה הם עשו עסקה- להשתתף בבעלות על אותם מזיקים, מלאכי חבלה!".
המלאך שלה יזיק לו, והמלאך שהוא ברא מזה שהוא הסתכל עלי, יזיק לה!.
"ואז אותם מזיקים מקבלים רשות להיצמד אל אותו החוטא שנהנה במראית עין, לאותה מחטיאת הרבים ולהזיק אותו, וגם אותה"! זה מה שקורה כשהולכים בפריצות!
אני רק רוצה להציל את בנות- ישראל, שידעו: אלה דברים שלא שמעתם! שלא ידעתם! אני נשפטתי על צניעות! על חוסר צניעות למעשה! אני רוצה להציל את הבנות! שתדענה כל הבנות של ישראל: בכל פעם שאתן הולכות כדי למשוך תשומת לב- אתן בוראות כל רגע מכל אדם שמסתכל בכן על הבשר החשוף שלכן, מלאך מזיק! - גם לכן! והוא בעצמו בורא מלאך שמזיק לו מהעוון שלו, שהוא הסתכל עליכן! כי גם לו אסור! המלאכים שלכם עושים גשר ביחד, ועכשיו יש לו רשות להזיק לך, ולך רשות להזיק לו!
ואותו מלאך שמשחית, הוא עולה למעלה לקב"ה ואומר לו: "מי יזון ומי יפרנס אותי?" והקב"ה אומר לו: "אני אזין אותך!", כי זה עולמו של הקב"ה. הוא צריך לזון כל ברייה וברייה! זה עולמו שלו!
והוא מרחם! הוא מיטיב! כמו שהוא זן אותך, הוא זן גם את המשחית שבראת! והמשחית הזה מחכה לאישה הזאת! במאה עשרים שנה שהיא מגיעה למעלה, הוא יפרע ממנה על ידי ייסורים למעלה!
אם היא עושה תשובה- הוא נמחק! אפשר למחוק אותו מהסרט הרע! אפשר למחוק את כל המזיקים!
כשעושים תשובה מלאה- אפשר למחוק את כל המזיקים!
 
תודה רבה לכם! אני מאוד מקווה שהדברים נכנסו ללב! והשם יעזור לנו, לכולנו! כולנו נמצאים באותה קלחת! גם אני בן- אדם כמוכם. נכון שעברתי לצד של תורה ומצוות והתקדשות; כל אחד יכול לעשות את זה! לא לחכות, שינקשו לכם על הדלת של הנשמה שלכם! לא לחכות שייקחו אתכם! לא לחכות שיפרעו מכם באמצע החיים! ואל תבטחו באף אדם! אל תחשבו שהפרנסה שלכם היא מהבוס שלכם! זה רק הקב"ה שמפרנס אתכם ואת הבוס שלכם! אל תבטחו בנדיבים, בבן -אדם שאין לו תשועה! תצא רוחו, ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו אשתונותיו. אני בן- אדם - הייתי למעלה! לא הייתה לי תשועה! אף אחד לא עזר לי! כלום לא יציל אתכם! הקב"ה אומר: תבטחו בי! תסמכו רק עלי! תחכו לישועה רק ממני! ולא תבטחו באף אדם אחר! אני אראה לכם שאתם יכולים לסמוך עלי! והוא יפתח לכם ויראה לכם את הניסים, כי סמכתם ובטחתם רק בו! אם תבטחו גם בקב"ה, וגם במישהו אחר- הקב"ה אומר: אתה סומך עליו? תלך אליו! תסמוך רק עלי! אתן לך פי אלף יותר! רק הקב"ה יכול לתת לכם הכול בשביל לפתוח שפע.
לי נפתח שפע! כי חזרתי לקב"ה! חזרתי ביראה! זה הפך לאהבה! מתוך שלא לשמה, בא לשמה!
מותר לחזור בפחד! זה הופך אחר-כך לאהבה גדולה! זו הכרת תודה! זו שמחה, שיש לי על מי להישען!
אדם שאין לו משענת, שאין לו אמונה אמיתית בדבר אמיתי ומוצק, בקב"ה שברא אותו ואת הנשמה שלו- הוא למעשה נשען על קנה רצוץ! כי מה יכול להיות יותר חזק מהקב"ה? אנחנו יהודים! כולנו מחויבים! אין מה לעשות! רוצים, או לא רוצים- זה יפגע בכל אחד ואחד- לטוב ולרע! אנשים ששומרים תורה ומצוות עולים למעלה ושמחים בחלקם! ואנשים שאינם שומרים תורה ומצוות- אני פה עדות חיה להגיד: "שהיום הזה, יום המוות הוא נורא מכל! אין אחריו, ולא כלום! זה יכול להיות רק יותר גרוע!
אלמלא חזרתי- כי אז לא הייתי פה עכשיו לספר את זה! יש גם לי וגם לכם זכות! השם יברך אתכם!
תצליחו בכל מעשה ידיכם! אמן ואמן!"