שלום אורח התחבר / הרשם
הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
תובנה_לפרשת_כי-_תבוא

תובנה לפרשת כי-תבוא


הכרת הטוב וחשיבותה
בפרשת השבוע אנו קוראים בתחילת הפרשה על מצוות ביכורים.
בעונת הקיץ בארץ ישראל בין חג השבועות לחג הסוכות היו מעלים לבית המקדש מפירות שבעת המינים ומודים לאלוקים על היבול המבורך של השנה.
בנוסף למצווה להביא את הפירות לירושלים היתה מצווה נוספת של ״מקרא ביכורים״.
האדם היה עומד ואומר לפני האלוקים את הנוסח שכתוב בפרשתינו(דרך אגב הפסוקים הללו הם הנוסח שבבסיס ההגדה של פסח)בפסוקים אלו מתואר תהליך בנייתו של העם היהודי מיעקב אבינו עד ליציאת מצרים וההתנחלות בארץ ישראל.
האמירה הזו מתחילה במילים-״ואמרת אליו״,דהיינו אל הכהן שמקבל את הפירות מידי החקלאי.
רש״י מסביר על המילים הללו-״שאינך כפוי טובה״, זאת אומרת שמטרת ההבאה והאמירה היא - הכרת הטוב לאלוקים.
הכרת הטוב מלווה את האדם המאמין לאורך כל היום, ולאורך כל חייו.
עצם האמונה וההכרה בכך שיש בורא לעולם מחייבת הכרת הטוב,ברגע שמבינים שכל מה שיש לנו מגיע מידיו, הרי שאין גבול להכרת הטוב שלנו כלפיו.
התפילות מלאות בנוסחים שונים ומפורטים, של הודאה על חסדי הבורא:
״רופא כל בשר ומפליא לעשות״,״המחזיר נשמות לפגרים מתים״,״פוקח עורים״,״מלביש ערומים״,״נותן לחם לכל בשר״, מודים אנחנו.... על חיינו ... ועל נפלאותיך וטובותיך״.
מצוות כיבוד אב ואם שהיא חלק מעשרת הדברות מקבלת משנה חשיבות בגלל המסר שלה,הכבוד להורים נובע מהכרת הטוב לכך שהם ילדו אותנו וגידלו אותנו.המסר הזה חשוב לא רק בגלל הכרת הטוב להורים בלבד,אלא מפני שלא ניתן להיות מאמין ועובד אלוקים ללא רגש ותחושת הכרת הטוב לבורא שהעניק לנו חיים ובריאות ושפע וכל טוב.
אולם, לא קל לחיות בתחושה כזו.לא קל לחוש בעל חוב.הרבה יותר נח ומשחרר לחוש חופשי ואדון לעצמי,ולא שכל מה שיש לי זה מתנה מאלוקים.
זהו באמת נסיון לא קל בין האמונה לכפירה,בין החשיבה המכירה באלוקים והשגחתו לבין הכפירה שאומרת שכל מה שיש לך הוא תוצאה של עמל וכח,ושזוקפת כל הישג לזכותך.
הדילמה הזו מתוארת בתורה בפרשת עקב-״ואמרת כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה״.
האדם יכול לבחור את צורת ההסתכלות שלו על העולם,האם להסתכל על תהליך של פעולה ותוצאה. ולראות שהוא משיג בעצמו, את מה שהוא רוצה, ללא כל עזרה והכוונה מלמעלה.או שהוא יכול להתבונן, ולראות את נפלאות הבריאה,את יופי השמים וצבעי הפרחים,את טעם וצבע הפירות ואת ציוץ הציפורים. את האופן בו גופו בנוי בצורה כה תכליתית ומחושבת ואת החן שיש לתינוק שמעניק להוריו כח ושמחה לטפח ולגדל אותו באהבה ומסירות.
ההתבוננות הזו יכולה להביא את האדם לאהבת הבורא וההכרה עד כמה יש להודות לו על חסדיו.
כאשר ההבנה הזו מתחזקת ומתבררת הרי שקל להתמסר ולעבוד את האלוקים ולשמוח בעולם היפה שהוא נתן לנו בחיינו כאן בעולם הזה.
ההכרה הזו יכולה לתת משמעות ואושר כה גדולים,כך שלמרות תחושת החוב והשיעבוד הנלווית להם,עדיין חיים בצל השגחת הבורא האוהב הינם חיים בטוחים ושלווים הרבה יותר, מאשר לחיות כמו בג׳ונגל לפי ניטשה ואחרים,במרדף בלתי פוסק אחר הצלחה והגנה, בצל פחד מכישלון בלתי נשלט ומקרי.החרדה הקיומית הזו, נחסכת מהאדם המאמין. שחש כפי שתיאר זאת דוד המלך-״כגמול עלי אימו״.זאת אומרת שהאדם יכול לחיות כאן בעולם מתוך תחושת בטחון כמו שתינוק חש בחיק אימו, האוהבת והתומכת.
ההרגל להתבונן בטוב המורעף עלינו הוא מתכון לא רק לשלוות נפש בעולם הסוער שלנו,אלא גם מתכון לחיים טובים מבחינה זוגית וחברתית.
כאשר בעל שם לב להשקעה של אשתו באוכל ובבית ובקשר שלהם,כאשר ילדים שמים לב כמה הם מקבלים מהוריהם,הם מתרגלים לראות את הטוב ולשמוח בחלקם,ולא לחשוב שהכל מגיע להם ושהכל נוצר מאיליו,אלא לראות כמה נתינה ואהבה מקיפה אותם. וכך הם יכולים לגדול בבטחון ובשמחה, והם ילמדו להעניק אף הם, לכשיגדלו, כפי שהם קיבלו.
הלואי שנזכה לרכוש מבט כה אופטימי ואוהב, ולחיות באושר ושמחה.

אשמח לשמוע תגובות 


מה דעתך על תובנה לפרשת כי-תבוא ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה

ידוע כפרשת כי תבוא