בשנת שמיטה החלה אחת לשבע שנים יש שתי חובות עיקריות:
האחת- שמיטת קרקעות , כלומר- שומטים את הקרקע, לא עובדים אותה ופירותיה הנאכלים בקדושה הם הפקר לכל דורש.
נתמקד בחלק השני, שמיטת הכספים שהופך להיות אקטואלי, לקראת סוף השנה הזו, הואיל ושמיטת הכספים חלה בדיוק עם שקיעת החמה בערב ראש השנה, כך שכל עוד חלה שנת השמיטה, יכולים המלווים לתבוע את חובם, אולם, עם רדת השמש בערבו של ראש השנה- נמחקים החובות הנותרים ושוב אין המלווה יכול לדרוש את כספו מן הלווה.
כיוון שאנשים חששו להלוות בשנת השמיטה כספים, שמא לא יקבלו את כספם בחזרה, תיקן הלל הזקן תקנה מיוחדת המעגנת את זכותו של המלווה לגבות את כספו, גם בצאת שנת השמיטה.
תקנה זו נקראת: "פרוזבול"; מארמית: פרוז- תקנה, בולי- עשירים, כלומר: "פרוז", "בולי", "בוטי" (עניים). ופשוטו: העשירים ממשיכים להלוות לעניים, וגם דואגים למסור את החובות שלהם לבית דין לפני פקיעת החובות ובית הדין דואג לגבות מהעניים את החובות ומחזירן למלווה. זוהי בתמצית התקנה שהלל הזקן תיקן.
הדברים המובאים כאן הם רק מקצת ההלכות הקשורות בתקנה זו והבאתי אותן לידיעת הציבור בכדי שבעלי המכולות ושאר האנשים שמרצונם הטוב זכו לקיים מצוות "עשה,ו"לא תעשה" ותרמו לרווחתם של הנזקקים יהיו מודעים לתקנה ויפעלו במהרה, לפני סוף השנה.