הבוקר התעוררתי מחלום בו אביבה שליט מחבקת את גלעד בנה, קשה לתאר במילים מה הלך שם באותו חלום, התעוררתי בהתרגשות, החלום הזה כל כך קרוב להתגשמות. מחזיקה אצבעות שהעסקה תצא לפועל וגלעד יחזור אלינו בריא ושלם לאותו חיבוק של אביבה.

מקווה שהתקשורת לא תציק, שהמשפחה תקבל את השקט שלה, גלעד הוא הסלב הבלתי רשמי של המדינה והפך לסיפור היסטורי למדינה כולה שהתקשורת כל כך מעריצה, האזרחים כל כך אוהבים ומתגעגעים וכשיחזור כל מה שנותר הוא שנדע להמשיך להיות כאלה מאוחדים.

חמש שנים נועם ואביבה מחכים לבנם שישוב הביתה. המחיר הכבד על שחרורו בהחלט מעורר מחלוקות ותמיהות האם זו הדרך? האם בכל מחיר מחזירים חייל שבוי?  אביבה , כמו  כל אם תרצה את בנה קרוב אליה ולא משנה מה, גם נועם שליט לא וויתר לאורך כל הדרך ובמשך כל הזמן התקשורת תיעדה ועקבה אחר המסע המפרך שעשה רק כדי שיחזירו את הבן שלו.

והנה כעת, פחות 24 שעות לפני הרגע ההיסטורי שלו חיכו ההורים המודאגים וגם העם מחזק ותומך, רק מחכים לחיבוק שגלעד יקבל מאימו, השיבה הביתה והשקט, השקט שהמשפחה הזו כל כך זקוקה לו.

באופן טבעי יש קופצים בראש, ההורים השכולים שרוצחי ילדיהם יצאו לחופשי, קרובי משפחה וחברים של נרצחים כה רבים של אלה שייצאו מחר אל החופש. ברור שזה כואב, ברור שקשה מאוד לראות את שני צדי המטבע. אם כך, מה אמת הנכונה? כיצד הייתה צריכה להתבצע העסקה?  אני סבורה שאין תשובה אחת ואין תשובה נכונה, זו היא עסקה והחלטה מדינית שאין למשפחות השכולות מקום להתערב בהחלטה ולנסות לעצור את בעדה.

בתור צופה מהצד, כחלק מהמדינה הזו רואה באזרחים כח גדול מאוד ובעל השפעה ותקשורת שהפרה את תפקידה ונקטה עמדה ונצמדה לאזרח ולדעותיו, הרסה את האובייקטיביות שלה וכעת קשה לומר מי הוא הכלב השמירה של הדמוקרטיה האם זה האזרח או התקשורת, מישהו כאן נרדם בשמירה.

לפי דעתי, זהו ספין נהדר לכל המציאות של החודשים האחרונים עם מחאות חברתיות סביב, על כסף, על מחייה, על קוטג' או על תנובה. כל אלה לא עשו שם טוב לביבי, הם הפריעו לתכנית הכלכלית שלו לזרום ולהמשיך לפעול, מכונת כסף משומנת על חשבון האזרחים שממשיכה לפעול, ביבי עשה לנו "ששש, תהיו בשקט, עכשיו משחררים את גלעד" והעם שותק, יוצא מהאוהלים וחוזר לשלם שכירות במחירים מופקעים, בלי הרבה ברירה קונה גבינה צהובה וחמאה של תנובה כי אין ברירה,  משלם מאות אלפי שקלים לקנות קרקעות לרכישת דירה ולשלם עשרות אחוזים אשר יורדים אוטומטית מהמשכורת לטובת הכיס של המדינה.

עכשיו משחררים את גלעד, וכל העם נאלם ונעמד על רגליו, מחזק ותומך בצעד החשוב. ביבי עושה לנו תרגיל נהדר ומראה לנו כמה שהכוח בידיו ואם ממש רוצים גם את גלעד אפשר להחזיר ובינתיים האזרחים מעט נרגעים אך ברגע שגלעד יחזור אסור לעם להישאר באופוריה, סימנו "וי" אחד ברשימה ורשימת המטלות עוד ארוכה, את מחיר הקוטג' והחלב הוזלנו, את גלעד שליט כמעט החזרנו, מה הדבר הבא?

ביבי כרגע שותק ולא מגיב, העם גם הוא עומד דומם "קודם נראה שגלעד חוזר, אחר כך נדבר"