מסעות איליאן,היהודי הנודד
 
הדבר הראשון שכול אחד עושה כשהוא מגיע למדינה אחרת זה השוואות, אנחנו נוהגים להשוות כול דבר קטן ויומיומי לדברים היומיומיים במדינה ממנה באנו.
אחד הדברים הראשונים אליו שמים לב הוא מזג האויר,כן, הדבר הזה שבארצות כמו ישראל הוא לא דבר של מה-בכך, אויר חם לח ובעיקר לא משתנה כול כך.
אם כול ההשוואות היו נגמרות רק במזג האויר, בקלות יכולנו לקבוע שיש משיח בעיר וכי בא שלום על ישראל, ומאחר והדברים במציאות הם אינם כאלו, אתם תרשו לי לשתף אתכם במעט מההשוואות שאני עשיתי, לעיתים בלי לשים לב אפילו.


כשמזג האויר קובע דפוסים תרבותיים וארכיטקטורה  אנחנו מקבלים מדינה כמו איטליה (ומדינות אירופאיות דומות) ובעיקר חבל בולוניה בחלקה הצפוני של המדינה.
חג המולד בפתח ואיתו השלגים הראשונים,במזג אויר כזה רוב האנשים מעדיפים את הנוחות החמימה והבטוחה של הבית,וזה כשלעצמו מביא אנשים להתיישב סביב השולחן ולבלות ערב זוגי/משפחתי בתוספת המסורת הקולינרית האיטלקית, וזה מוביל אותנו לעוד דפוס שקשה לפספס במסכת ההשוואות, המטבח האיטלקי.
יש שיחשבו כי מטבח איטלקי משמעו בשר מכול טוב,גבינות מכול המינים ובאיכות כפרית ובעיקר ספגטי ופיצה, אז אותם אלו לא טועים כלל, בסופר מרקט המקומי באיטליה, המאכלים עליהם בישראל אנחנו משלמים עשרות שקלים ואפילו מאות, כאן הם מאכל בסיסי עליו משלמים פרוטות ולדוגמא:
גבינה צהובה סגנון "העמק" במשקל 400 גרם (כן כמעט חצי קילו) במחיר מצחיק של 15 ש"ח
(3 יורו) בלבד והגבינות היותר איכותיות לא עולות בהרבה מהמחיר הנ"ל, בעוד בישראל מוצר כזה במשקל כזה מתחיל ב מחיר כפול לפחות ולעיתים אפילו יותר במיוחד כשסוג הגבינה הופך לאקזוטי.
מחירי הפסטות על סוגיהן במשקלים של חצי קילו ואף קילו שלם, לא עולה על יורו אחד (5 שקלים בלבד) בעוד בארץ חבילה סטנדרטית של ספגטי מחירה ההתחלתי עומד על 10 שח (שוב מחיר כפול לפחות).

חג המולד ( הנחגג ב 25 בדצמבר) בעונת החורף כאן, הופך לחווייה משפחתית קולינרית תרבותית כי זה זול וזה ואפשרי, להבדיל ממשפחות רבות בישראל שערב ראש השנה היהודי, אוכלות בעיקר את הלב על ששיטת המשטר והשלטון במדינה מונעים מהם אפילו את אותה הפסטה והבשר במחירים שפויים להאכיל את עצמם את משפחתם ובעיקר לחיות על בטן מלאה ולא במחסור מלאכותי.


אחרי שמזג האויר החורפי כאן סידר לנו אוירה משפחתית ובישולים טעימים לרוב, נתפנה לארכיטקטורה, כן, אולי לא הייתם חושבים שזה חשוב אבל מסתבר שהאיטלקים כבר במאה העשירית (לספירה) חשבו על בנייה עירונית נכונה בדגש על הטווח הארוך.
מסתבר שהאיטלקים כמו הגרמנים של שנות החמישים, מאוד אוהבים לשמור על דברים גם אם איבדו את ציבעם או את מקומם בזרם האופנה המקומי, מה שמביא אותם לבנות ולשמר ערים בנות למעלה מאלף שנים.
סמטאות ורחובות הערים באיטליה בנויים בעיקר להתמגנות מפני השלג ופגעי מזג האויר החורפי, ולמי שהלך פעם בגשם בתל אביב רחוב אבן גבירול, מתחת לבניינים בהם שוכנות המסעדות והחנויות בעיקר, יודע כמה חשובה הגנה מפני הגשם בעודכם מתהלכים ברחובות העיר  ליעדכם.
הסמטאות כאן מקורות, עם הפרדה בין המדרכות לבין הכביש בגובה ובמרחב על מנת לשמור כמה שיותר על הולכי הרגל מפני שלוליות ומכוניות המשפריצות לכול הכיוונים (כמה פעמים זה קרה לכם אה?) והרצפה עשויה מלבנים עתיקות המונעות החלקה במגע עם מים.
לא ראיתי הצפה אחת אפילו (וישנן כאלו אך לא במרכזי הערים), אם נופלים לבורות הניקוז אפשר להיעלם בתוכם בגלל הרוחב שלהם וזה בהחלט מצביעה על תכנון ארוך טווח ומוכח.


מחסום השפה (עדיין לא למדתי איטלקית,לוקח קצת זמן) יכול להיות קשה לכול אחד, תקשורת טובה ונכונה יכולה להיות ההבדל בין טוב לרע במיוחד במדינה זרה,יחד עם זה נראה שהאיטלקים מבינים ברובם אנגלית ולו בסיסית ונראה כי התקשורת של כולם כאן היא די בין-לאומית ברוב המובנים, בירה, נשים יפות, גברים יפים, אופנה וקריירה (כל אחד לפי הדוקטורט שלו או המקצוע הנרכש).

זו רק ההתחלה למסע שיביא איתו המון גילויים ויחד עם זה הבנה שכולנו זהים וזה רק הבגדים שאנחנו לובשים שמתשנים מעת לעת.

מסעות איליאן-היהודי הנודד...
בפעם הבאה נראה ונשווה את דעותיהם של אזרחי מדינות אויבות לישראל לפרסומים מהם העמים ניזונים בארצותיהם על המדינות השונות.


מסעות איליאן-היהודי הנודד...