שמונה בערב ,אחרי שקילחתי את הילדים ,התכנסנו עטופים בפיג'מות ושמיכות הפוך החמות שלנו, לשמוע את הסיפור היומי, מהספר החדש שהבאתי הביתה .התכוונתי  לקרוא. אבל קודם כל חייבים שיר . 'נגן לנו שיר אבא" , אמרו הילדים . כמו כל ערב התכוונתי להוציא את הגיטרה , אבל היה קר והתעצלתי .אז  החלטתי להשמיע שיר מהמחשב. מה שהקפיץ את הילדים אחרי, לשבת על הברכיים ולהקשיב לשיר שבחרתי . לפני שהחל השיר , עלתה פרסומת מעצבנת שאמרה : Joy   זה  joy  . והילד הקטן שלי שהכיר כנראה את הפרסומת אמר בקול גבוהה ומצחיק :" עם שוקולד ", וכולנו נפלנו לרצפה מצחוק .
ואז החל הבן הגדול שלי לעשות חיקויים של הדמות . שהוא רואה אופרה ב"לה סקאלה " ובוכה דמעות בגודל של הראש שלך ",עם המבטא האמריקאי, ואנחנו צחקנו כהוגן . ואני ביקשתי שנקשיב לשיר , אבל אז הבן הגדול הפך הכול לקרנבל עם תחפושת שהביא מהארון, וחיקויים ,ואף אחד כבר לא רצה להקשיב לשיר.
אחרי צחוקים  של חצי שעה הרמתי את הזאטוטים ובתחנונים עברנו אל המיטות אבל גם שם הצחוקים לא פסקו, והחיקויים של הפרסומת המשיכו , כשהדמות המגוחכת ממשיכה ומצחיקה  אותי ואותם עד דמעות . רציתי  לקרוא להם עכשיו  את הספר שנראה לי חשוב ומעניין, כשאני מבטיח להם  חלומות בצבעים שמחים אם רק יקשיבו . אבל בקשות לבד וצחוקים על המיטה , בצד השני . ילדי שלי לא הפסיקו לצחוק באותו הערב...
אני לא הצלחתי לנגן ,להשמיע שיר או לקרוא סיפור הלילה . אבל פתאום, כשהספר פתוח על החזה ,וילדי שלי שכובים בין רגלי "קרועים" מעייפות  ורדומים , הבנתי ש... joy    זה   joy  ונרדמתי גם אני...