הם קטנים ורכים, כאלה שרק נולדו, חסרי אונים בבכי שלהם וכל כך שלווים ומתוקים כשהם ישנים. שוקלים כל כך מעט ומרגשים כל הרבה, תינוקות.
אני חייבת להתוודות שמלבד הנסיכה האישית שלי אני מפחדת מתינוקות. כשזה של מישהו אחר שמישהו אחר יגיד עליו כמה הוא מתוק. למעשה השינוי קורה לאחרונה, כשהנסיכה שלי כבר כל כך רחוקה מלהיות תינוקת. היא כבר לא בעגלה ואוהבת לרוץ ולקפוץ, היא אוהבת לעשות הכל לבד, היא כבר מזמן לא יונקת וכבר מדברת משפטים שלמים, הנסיכה שלי הופכת לילדה חייכנית וחכמה. תינוקת היא ממש לא.
אני מרגישה שמשהו נלקח ממני. הרצון לנשק אותה ולחבק אותה קרוב קרוב לגוף שלי כדי להרגיע אותה, כל אלה כבר לא עובדים עליה במצבים הקשים, היא כבר מבקשת הסברים, שיגידו לה במילים מה קורה לה, השירים ששרתי לה והטיולים במנשא להקלת הגזים נגמרו מזמן. היא כעת גדולה, היא בשלב החינוך והצבת הגבולות, היא מבינה עניין, הזמן המשותף שלנו יחד מתעסק בשיחות, בהסברים, יש לה את הרצונות והעקשנות שלה שאני הולכת שבי אחריה, מוקסמת מההתפתחות שלה, מכל משפטי הפנינה המצחיקים שלה, אנחנו משחקות יחד בבובות של תינוק, היא מראה לי איך היא מחזיקה את התינוק על הידיים, נותנת לו בקבוק חלב ומשכיבה אותו לישון. היא משחקת בכאילו ולי מתחשק לשחק באמת.
געגוע מתעורר, להחזיק תינוק קטן על הידיים, להיות כל עולמו, לראות אותו מתפתח ולהתרגש מכל תנועה שלו. אני רואה בסביבה החברתית הקרובה אלי את האמהות הטריות, את התינוקות הקטנים ומדגדג לי, אני רוצה גם. אני מפחדת להחזיק אותם, הם לא שלי, אבל הם כל כך רכים ומתוקים, מבט קטן שלהם ממיס אותי, בא לי אחד משלי.
לפני כמה ימים לאחי נולד בן ראשון. ההתרגשות רבה במשפחה ובאופן טבעי נסענו לבקר את התינוק הקטן וגיסתי בבית יולדות. התרגשתי לקראת המפגש עם הרך הנולד, לקחנו את הנסיכה אתנו לביקור, הכנו אותה לקראת המפגש. אני עצמי חששתי מאוד, תינוק כל כך קטן, מראש אמרתי לבעלי שאני לא מתכוונת להחזיק אותו, ששכחתי כבר איך מחזיקים תינוקות קטנים כל כך ושאסתפק בלהסתכל עליו. בפועל קרה משהו אחר לחלוטין, בעת הביקור התינוק הקטן זה עתה עשה את הקקי הראשון שלו.
נזכרתי איך היה לי עם הנסיכה באותה תקרית כשהיא נולדה, שלא ידעתי מה עושים ואיך מחליפים טיטול בכלל וקראתי לאחות בזמנו, חששתי נורא. אמא טריה שנתונה תחת הטפות המוסר והעצות של הסובבים אותה, הקושי מול החלפת הטיטול שאז נראה לי כל כך מסובך וקשה.
וכעת כשהתינוק הקטן שהוא בכלל לא שלי שוכב לו עם הקקי בטיטול, באופן אינסטינקטיבי הצעתי להחליף לו טיטול, לשמחתי גיסתי הסכימה ועשינו זאת יחד. לראשונה הרגשתי דודה, הבנתי מה זה כשיש לי אחיין והתאהבתי בו מיד. לאחר שהחלפנו לו, החזקתי אותו קצת על הידיים לאחר שקיבלתי אישור מגיסתי, בכל זאת, הוא ממש לא שלי והייתי מכבדת לחלוטין אם הייתה מבקשת שלא.
והתרגשתי כל כך. קטן כל כך, נעים כל כך ומציף בכל כך הרבה רגשות. ילדים זה שמחה, ילדים זה הכל. באותו רגע המשמעות של ילדים הרגישה לי כל כך עוצמתית ואדירה. הנסיכה האישית שלי שראתה אותי עם התינוק התרגשה גם היא, ביקשה ללטף את התינוק, הסתכלה עליו, התנהגה למופת, שתינו נהנו מהחוויה של התינוק הקטן. בשבילה זו היתה חוויה להתקרב לתינוק אמיתי ולראות כיצד מטפלים בו ולשלב אותה בחוויה, בשבילי זה היה לחזור אחורה בזמן ולרצות להריץ אותו שוב.
את אותו ביקור בבית היולדות סיימנו לאחר שעה ארוכה בה אני לא רציתי ללכת ומזל ששעות הביקור הסתיימו וצריך להתחשב גם ביולדת הטריה שזקוקה למנוחה ובעלי נאלץ למשוך אותי משם כמעט בכח.