בשנת 1972 ערך הפסיכולוג וולטר מיטשל מאוניברסיטת סטנפורד ניסוי משעשע למדי המוכר בשם "ניסוי המרשמלו". במהלך הניסוי הוכנסו ילדים בני ארבע לחדר ובו הונחה לפניהם צלחת עם חתיכת מרשמלו. לילדים נאמר כי הם יכולים לאכול את המרשמלו או להתאפק למשך חמש דקות ואז לקבל מרשמלו נוסף.מטרת הניסוי הייתה לבדוק את יכולת דחיית הסיפוקים ואת הקשר בין יכולת זו לבין מידת ההצלחה בהמשך החיים. במהלך הניסוי הצליחו חלק מן הילדים להתאפק באמצעות הסחת דעתם מן המרשמלו המפתה (מה שניתן לראות בסרטון להלן) ואילו אחרים נכנעו ואכלו את המרשמלו בתאבון. מן המחקר, אשר עקב אחרי הנבדקים גם בבגרותם, עלה כי ישנו קשר חד משמעי בין היכולת לדחות סיפוקים בילדות לבין מידת ההצלחה בחיים בבגרות.

ניסוי זה ותוצאותיו מלמדים אותנו על החשיבות של הוויסות העצמי ודחיית סיפוקים בילדות ובבגרות. אם ניקח זאת לעולם המבוגרים ניתן כמובן להחיל זאת על התזונה שלנו (האם אוכל את פרוסת העוגה הזו או אתאפק, בכדי לשמור על הדיאטה?) אך גם על תחומים נוספים שהתגמול על ההתאפקות ודחיית הסיפוק הנו מופשט יותר: האם אצפה בתכנית הזו בטלוויזיה או אלמד למבחן מחר, האם אצא עם חברים לבר או אתקדם בכתיבת הספר שלי, האם אפרד כעת מבת הזוג שלי כי אני מאוד כועס עליה כרגע?

היכולת להתאפק, לדחות סיפוקים ולווסת את עצמנו זוהי יכולת ומיומנות נלמדת ונרכשת. מכאן נגזרת החשיבות שלנו כמחנכים וכהורים בהדרכת הילדים ובהצבת גבולות בכדי לפתח בקרבם מיומנות זו. למשל: הילד רוצה להמשיך לשחק, אבל הגיע הזמן לישון? חשוב להבהיר לילד שכעת הזמן לישון ואילו מחר אפשר להמשיך לשחק. הילד רוצה את המוצץ עכשיו, אבל חשוב לכם שהוא ישתמש בו רק בעת השינה? התעקשו על כך. אולי הילד יתרגז ויבכה, אך אל תשכחו מהו התגמול על ההתאפקות לטווח הארוך.
 
שיחזור משעשע לניסוי ניתן לראות בקישור הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=QX_oy9614HQ