הסקרנות היא מכלול הקשיים שהם גם מתנה. 
יש שני ביטויים אנושיים בולטים לכך: רגישות ועדינות. הרגישות והעדינות נחשבות מבחינה אנושית כחולשה. החולשה היא התחושתיות העצומה שאינה עולה בקנה אחד עם הנורמות בשום מקרה.

ישנן שתי התגבשויות של רגישות ועדינות באנושי ומספר דרכים להפוך את הצפות ההתמודדות למתנות בלבד. מאמר זה עומד להציג דרכים אלה וכן למוסס את הקושי הנפשי ולהפוך אותו למתנה. 

ראשית, החיבור של רגישות ועדינות אל נפש אנושית מתבטא ב"נפש של אומן". נפש של אומן היא נפש מודעת. היא מודעת בין היתר לסדקים ולצד שנחשב לכאורה אפל בעיני בני האנוש האחרים. נפש של אומן לא מתגברת ולא מתבגרת לעולם. היא מהדהדת את הילדותיות שבתוכה לכל קצוות תבל. נפש זו מספקת את כל הסיבות ליצור ואת כל הסיבות לברוח. היא יכולה לענג את הזמן בדיוק כמו שהיא יכולה להעכיר אותו. זוהי הנפש הקוטביות ביותר בעולמות. 

המזור המתבקש עבור הנפש של האומן הוא היצירה. היצירה היא המפלט הבטוח מכל הגירויים שמציפים את הלב במשך החיים. היצירה לא תפגע ולא תהיה חסרת צדק. היצירה רק תראה את המקומות שבהם האומן מדמיין. 

להיות בעל נפש של אומן זה סיפור לא פשוט. כאשר יש לך נפש כזאת אתה לעיתים מפחד מהסביבה שלך. 
אז אם יסוד המים דומיננטי אצלך- אתה שוקע לדיכאון,
ואם יסוד האש דומיננטי בלבך- אתה תחוש באבדון.
אך עליך לדעת שנפש האומן אינה ברת כיליון!
היא תמשיך ותתעצם, היא תתהדר במלוא תפארתה. 
החמצן שלה ימשיך ויהיה שחרור פירות היצירה החוצה.

נפש האומן נושמת את עצמה ותנשום את היצירה שלה לעד.
כאשר הטמענו את ההבנה אודות נפש זו נטמיע את הסיבות על ידי סילופי האילוצים לכך שנפש זו היא לא אחרת מאשר מתנה אדירה ובעלת משמעות פורצת דרך. 

הנוכחים בנפש זו נוטים לאימפולסיביות רבה. לא תמיד יש אפשרות לצפות את מצב רוחם. בשל כך שהם נוטים להיות לא צפויים כלל האנשים סביבם נעשים חשדנים ביחס להתקף הבא. "תופעות הלוואי" הרווחות לכך הן התרחקות חברית אוטומטית מאנשים מסוג זה. מתוך פעולה זו נוכל לזקק את המתנה בעזרת המושג "לב פתוח" ולאחר מכן גם "לב של ילד".

ראשית, נעמוד על ההבדלים בין השניים. לב פתוח מתקיים ביחס ללב סגור בעוד שלב של ילד הוא לב שנולד ונותר חסר גבולות וחסר התחשבות. אימפולסיביות היא הנטייה להתנהל לפי דחפי הלב וליצור התנהגות בהתאמה לרגש שעולה ולא על פי ההתחשבות בסביבה. הגדרה זו כמעט זהה לזו של "לב של ילד". ילד נולד טהור, הוא אינו מזיק ואינו מתחשב באף אחד. (רק במהלך תהליך התכנות הוא לומד שהוא זקוק לאמונה בסילוף זה כדי להשתלב במרחב ארץ).
מכאן נוכל להסיק שהאוחזים בנפש של אומן הם בעלי קשר ישיר לביסוס והטמעה של לב של ילד בבת אחת וללא תהליכים.
עוד נוסיף ונאמר שנפש של אומן מוצגת כזו שתלוייה לכאורה במהות היצירה. רבים האמנים המוכשרים מאוד בתחומם אשר מוצאים ביצירה את משמעות החיים והיא תחביבם היחיד. יתר על כן, רבים גם האומנים אשר מגיעים למצוקות נפשיות ללא שום סיבה חיצונית, אלא בשל מחסום פנימי של יצירה. 
מכאן נשאלת השאלה: כיצד נוכל לזקק סוג כזה של תלות כמעט מוחלטת?

התשובה לכך היא בעזרת שחרור מתבניות. משמעות המילה "יצירה" מעלה בפי בני האנוש קונוטציות רבות: ציור, פיסול, כתיבה, נגינה, המצאה והדוגמות עוד רבות. אך המשותף לכל המילים הללו הוא שכולן קשורות לפעולה ספציפית. העובדה הנסתרת מעיני האומן היא שאומן מסוגל ליצור אומנות מכל מעשה שהוא עושה בחיי היום- יום. הוא יכול לעבוד במשרד בצורה אומנותית, לעזור לחבר/ה בצורה אומנותית, לטפל בילדיו בצורה אומנותית וכו'... למעשה הוא יוצר מסיבת אומנות אחת גדולה מחייו. 

מכאן אנו מגשרים על התלות ביצירה בכך שהיצירה לעולם לא נעלמת, היא רק משנה את צורתה. ככל שנתאים את עצמנו לצורתה הנוכחית, שבסך הכל מגיעה מתוך עצמנו, תחושת התלות תפחת והדהוד הרגישות והעדינות יקפוץ לגבהים חדשים.

לסיכום, הדוגמאות אכן רבות. אז שמרו על לבכם. וזכרו- התחשבות רק תוציא אתכם מעצמכם ומהמהות האותנטית שהינכם.