פעם, בעולם שבו לא ידענו מה כל אחד עושה בזמנו הפנוי היינו מעבירים מיילים מצחיקים. אני עוד זוכרת את כמויות השטויות עם המצגות והסרטונים שהייתי מקבלת כל יום. הייתה לי רשימת תפוצה שבניתי מכל חברים הקרובים, הייתי שולחת ומעבירה את הדברים הטובים. יכולתי לשבת שעות מול המחשב מידי יום, רק להעביר סרטונים של כלבים מייללים שמנגנים על פסנתר, מצגות של אופטימיות הגשמת משאלות אם הייתי מעבירה את המצגת ל12 אנשים בדיוק שלא לדבר על סרטונים של אופנועים נתקעים בעמודים ותאילנדים שאוכלים נחשים.
והנה, בערב מצחיק אחד בו ארחנו זוג חברים, גילתה לי בת הזוג של הבן זוג שעוסק בבנית אתר ו שיווק בפייסבוק על רשת חברתית חדשה, על הפייסבוק. אני שלרגע לא הבנתי על מה היא מדברת עוד העזתי לטעות בשם ושאלתי שוב על השם אותו ציינה, פייס לוק? , עוד זוכרת היטב כיצד היא תיקנה אותי וכיצד בוקר למחרת הצטרפתי לאותו עולם מופלא אליו אני מכורה ומחוברת בוריד עד היום.
הפייסבוק מאפשר להיות מחוברת מכל מקום ובכל זמן נתון, היום כבר לא צריך להיות פיזית מול מחשב כדי להוסיף סטטוס, להעלות תמונה או לעשות לייק. הפייסבוק השתלט על העולם ואני ככבשה בעדר, הלכתי אחריו.
בעולם בו התחרות כל כך עזה ומיי ספייס כבר מזמן נטש את העולם, נכנס הטוויטר. אני עוד זוכרת שאת חשבון הטוויטר הראשון שלי פתחתי כשנה לאחר פתיחת הפייסבוק. עוד זוכרת את תגובת החברים ששלחתי להם הזמנות "מה זה ה#$% הזה?" "משעמם פה" וכך אכן היה. הטוויטר ננטש ואני חזרתי לפייסבוק שנשארתי נאמנה לו לאורך זמן. אפילו את הססמה לחשבון ה"מקושרים" שלי שכחתי, כולם כמוני עברו לפייסבוק. גידלנו חווה ביחד, עשינו לייקים, שיתפנו בסטטוסים, הפייסבוק נהיה כמו אבא ואבא לו אנו מדווחים על כל צעד וצעד.
האינטרנט סוחף אחריו את כל העולם וגורם לנו להתבטא במושגים שפעם סבא וסבתא שלי היו שומעים וחושבים שזה גי'בריש, לייק, סטטוס, ציוצים ועכשיו גם +1 ולא, לא מדובר בציונים ולא בקללות עסיסיות אלא בשיתוף חוויות ומחשבות. בידור זול להמונים בחינם, כולם כבר שם.
והנה מגיע לשכונה חבר חדש, מדברים עליו כבר כמה חודשים, למי שממש מעודכן וכמה שבועות למי שלא יכול להימנע מהשמועות והנה אכן, לפני כמה ימים בעלי שולח לי הזמנה להצטרף לגוגל +, הרשת החברתית החדשה. לקח לי כמה ימים להסתכל על ההזמנה, כמות מוגבלת, למוזמנים בלבד, בכל יום נפתחת מכסה מסוימת ואם לא הספקת ואפילו שיש לך הזמנה, חכה ליום המחרת, אולי תספיק להיות בר מזל ולהצטרף לדבר הגדול הבא.
אז חיכיתי וחיכיתי כמו משתמשת חברתית מנוסה עד שהגיע אישור הכניסה. במבט ראשון, גוגל+ נראה בדיוק כמו פייסבוק, רק נקי יותר, בלי בולשיט, אולי אינטימי יותר, אולי טהור יותר, כזה שמנסה להיות אמתי בלי פלצנות הפייסבוק ולא רק ציוצים בטוויטר. להפתעתי גוגל+ חכם יותר מפייסבוק וטוויטר ביחד, האלווו זה גוגל! איך שכחתי.
גוגל + מציע לאגד את החברים השונים במעגלים שנכיר את האנשים שאנו מצרפים ולרגע לא נתבלבל מי זה מי ומאיפה אנחנו בכלל מכירים. עוד הפתעה נוספת שהכין הגוגל+ והיא שבפרופיל שלי כבר יש את כל התמונות שאי פעם איגדתי , שמרתי והעלתי בpicasawebכדי להראות תמונות לדודים, סבא וסבתא ושאר קרובי משפחה מכל מיני אירועים משפחתיים, בניהם תמונות מלידת הבת שלי. גם כאן גוגל+ התחבב עלי ואפשר לי להגדיר מי בדיוק יראה איזו תמונה ואלבום, למניעת פדיחות בסדום.
נשמתי לרווחה, הצטרפתי לדבר הגדול הבא. גיליתי עוד כמה אנשים בסביבה, קצת שומם, קצת שקט, גוגל+ עדין בהרצה. נמתין בסבלנות עד שיגדל ויתפתח להיות הפייסבוק הבא. כעת כשאני מחוברת לשתי הרשתות הגדולות שמציגות עצמן כמבטיחות התחלתי לשמוע שוב על הטוויטר סביב.
פוסט קטן של הבוסית לשעבר גרם לי לתהות, מה אני מפספסת שם? אולי שווה לבדוק לגשש ולצייץ גם? אפשר לעקוב אחרי מפורסמים, סתם אנשים שמעדכנים סטטוסים מעניינים וכמובן שאני יכולה לצייץ גם בעצמי. יצר הסקרנות משתולל גם בי. חזרתי לטוויטר אותו פתחתי לפני זמן רב, שחזרתי ססמה וגיליתי.. שממה!
אין לי כל כך חברים (זוכרים את "מה זה ה%&# הזה?" "משעמם פה!") ואין אחרי מי לעקוב, ראיתי שאפילו צייצתי פעם מעט, שמשעמם לי והכנתי עוגיות לבד. בושה, שלא יתפסו אותי כלא מבינה עניין מחקתי את חשבון הטוויטר וחסל עניין. כמובן שניה לאחר הדיאקטיב, הרגשתי תחושת החמצה, איך לא אהיה בפנים עם כל העדר שנהנה לצייץ שם ולהלהיב אחרים. טוויטר גילה לי שלא ניתן לפתוח חשבון חדש על כתובת מייל שסגרתי עליה חשבון ישן. לאחר התכתבות קצרה עם צוות התמיכה, שחזרו לי את החשבון, שמחקתי ממנו הכל והצטרפתי מחדש, הפעם בטוחה יותר בעצמי.
אחרי כמה קליקים לא מסובכים, מצאתי מעט חברים, מעט. אך מה שכן גיליתי היה אמתי ולא רק שמועות, לעקוב אחרי בר רפאלי ושאר מפורסמים יפים וטובים שכייף להעריץ ולראות את הציוצים שלהם שלגמרי לא רחוקים מהמחשבות שלי, הם אכן קיימים.
כעת, אני שמחה וטוב לי, כך אני חושבת. אני פה עם כולם בפייסבוק, בטוויטר ובגוגל + כמובן. היכן אתמקם לי באופן קבוע? כנראה שהזמן יעשה את שלו. כל רשת חברתית תמצא אצלי את מקומה, כל אחת תענה על צורך אחר של ציוצים, תמונות, קטעי וידאו ולכו תדעו מה עוד. חסל פרטיות וסדר, מהפכת הרשת הגדולה מתחילה לבעבע, פייסבוק מאבדת בלעדיות וגדלה כאן התחרות. מה עוד יציעו לנו הרשתות החברתיות? אינטרנט חינם? הטבות? הכל כדי שנהיה שם בפנים, מחוברים, מתעדכנים ומשתפים חברתיים.