מעמד הביניים במדינות המודרניות,הדמוקרטיות,הוא המעמד החשוב.הוא הרוב,הוא המניע את השוק.הוא כוח הקנייה,משלם המיסים עליו נשענת המדינה.כאשר מעמד זה חזק,הדמוקרטיה חזקה,המוטבציה להמשיך ולצמוח ולהשקיע בחינוך וברווחת הפרט גם היא חזקה. במדינת ישראל, העניין הופך לקריטי.                                                                                כאן אנחנו מגדלים את ילדינו,מעניקים להם ככל שנוכל להעניק ובהגיעם לגיל 18,הם מתגייסים לצבא.צבא העם.נדרשת לכך הקרבה עצומה של ילדינו,ושלנו ההורים.במקום לעבוד ולהרוויח,הם מקבלים משכורת צבאית שמתעלמת מצורכיהם.ההורים נאלצים לתמוך בהם.הם משתחררים מהצבא ,אלה שלא היו לוחמים,בקושי מממנים שכר לימוד ונאלצים להשאר בבית ההורים.הם מתחתנים ומי שלא שפר עליו גורלו והורין אינם אמידים לעזור,נאלץ לקחת משכנתא ענקית,וגם זה לא תמיד מתאפשר.                                                                             וכך הם מצטרפים לאחר שנים של נתינה למדינה,למעגל השחיקה.מעגל של מעמד ביניים שהולך ונרמס תחת יוקר המחייה,הדיור,החינוך.מעמד שנדחק למטה,לכיוון המבהיל של העוני.וכך מחברה מודרנית,צומחת,דמוקרטית,קפיטלסטית במובן הטוב של המילה,הופכת המדינה לדורסנית.הפערים גדלים,עושר עצום נצבר בידי מעמד קטן,וציבור הולך וגדל הופך עני.כך לא תשרוד הדמוקרטיה.                                                                                                   מדינה ששולחת את בניה ובנותיה לצבא העם,לא יכולה להרשות לעצמה לזלזל בהם.היא חייבת להחזיר להם,בעזרה,בלימודים חינם,עזרה בדיור ציבורי,פיקוח על מחירי מזון.                 חייבים דחוף לצמצם כאן פערים,להגביל את שכר הבכירים,להעלות את שכר המינימום.             אלה שנבחרו על ידי הציבור חייבים לשרת אותו.לדאוג לאינטרסים של כולנו.לוודא שחלילה לא נהפך לחברה פיאודלית של עשירים ועובדים עניים שמוכנים לעבוד בכל תנאי.חייבים לדאוג שהמוטבציה לשרת את המדינה תמשך על ידי כך שהמדינה תחזיר לחברה המשרתת אותה.