מתחילת כהונתו הראשונה בשנת 2000 מנסה הנשיא ולדימיר פוטין לחדש את הדומיננטיות של רוסיה בימים. פוטין רואה עצמו כממשיך דרכו של פטר הגדול. תמונתו של הצאר אשר פתח לרוסים חלון למערב תלוי במשרדו של פוטין מול עינו. יריית הפתיחה של החזרה הרוסית כמעצמה ימית הסתיימה באסון הצוללת קורסק. אך זה לא עצר את השאיפות של פוטין להיות גורם משפיע בדיפלומטיית "ספינות המלחמה". תקציבים גדולים המשיכו לזרום לטובת שיפור ציי המלחמה הרוסים ומאמצים דיפלומטיים כבירים נעשו במהלך כול המאה ה21 כדי להקנות לספינות רוסיות נמלי בית ברחבי העולם. המערב הגיב בהפיכות במדינות אשר העניקו נמלים לצי הרוסי. כך נפלו משטרים ערבים נתמכי הקרמלין כמו של קדאפי בלוב, וגם חידוש היחסים הדיפלומטים בן קובה לארה"ב הוא צעד אמריקאי אשר נעשה כודם לכול כדי למנוע את חידושה של השפעה הרוסית באי .
הנמל היחיד אשר נשאר זמין עבור הצי הרוסי בים התיכון הוא טארטוס שבסוריה . אך היחלשותו של הנשיא אסעד והמשך התקדמותם של כוחות לכיוון הים גורמת ליושבים בקרמלין כאב ראש גדול. וכך בשבועות הקרובים יגיעו לסוריה טייסות רוסיות כדי לעזור לשלטון המתפורר לשמור על שטחים שנשארו בשליטתו. זהו מצב שמשנה את כללי המשחק במזרח התיכון, וגורם לחיל האוויר הישראלי לשינוי בהערכות. נכון להיום לא נראה שיש לרוסים כוונות התקפיות כלפי ישראל. אך פעילות של חיל אוויר זר בזירה צרה כול כך יכולה לגרום להתנגשויות עם טייסים ישראלים מבלי שהתכוונו לכך מלכתחילה. הטייסים הרוסים לא מאומנים להילחם בשטח אווירי צר. זליגה של מטוס רוסי לשטח ישראל יחייב את ישראל להפיל אותו. מכאן הדברים יכולים להתפתח לכול כיוון. כמו כן חיל האוויר הישראלי נוהג לפעול בשמי סוריה ולבנון גם בטיסות לצורך מודיעין וגם בתקיפת שיירות נשק המייעדות לחיזבאללה.  הרוסים אשר מחיובים היו לשמור על שטח אווירי של סוריה יצטרכו להתערב. לטייסים ישראלים כבר יצא להילחם בטייסים רוסים אשר שרתו במצריים בזמן מלחמת ההתשה והגנו על התחום האווירי של קהיר. המפגש הסתיים לאחר שתיים וחצי דקות. חמישה מטוסים רוסים הופלו עוד 15 נסוגו. מטוס סקייהוק ישראלי נפגעה מטיל רוסי אך נחת בשלום בבסיסו. לאחר הקרב זה לא העזו עוד הרוסים להתגרות במטוסי חייל האוויר הישראלי.
בחלוקת העבודה בן ישראל לארה"ב בנוכחות הרוסית בסוריה אמורים לטפל טייסי הצי השישי האמריקאי. אך מדיניותו הפייסנית של הנשיא אובמה כלפי הפגנת הכוח האיראני וכיום גם רוסי בלבנט גורמת לישראלים להבין שהם נשארו לבד במשחק לפחות עד הבחירות לנשיאות באמריקה בעוד כשנה וקצת. הפייסנות של הנשיא האמריקאי  כבר הביא את הרוסים לעמדה חזקה ביותר בזירה ימית רחוקה מאתנו עלפי קילומטרים.
בעוד מדינות העולם מנסות להיאבק בהתחממות הגלובלית ולהבין את שינויי האקלים, יוצרת התחממות האוקיינוסים והימים גם הזדמנויות חדשות בעולם — כשאחת הזירות המרכזיות אם לא המרכזית ביותר, היא האזור הארקטי. שם מתחרות מדינות שונות על מים טריטוריאליים, נתיבי שיט ובאופן מיוחד על המשאבים הטבעיים — מאגרי גז ונפט לא מעטים. מאבק זה, שרוסיה משחקת בו תפקיד מרכזי, כבר זכה לכינוי "המלחמה הקרה החדשה". אלא שאם את המלחמה הקרה הקודמת סיימה ארצות הברית כשידה על העליונה, בקרב הנוכחי מצטיירת תמונה אחרת. חברי קונגרס, פרשנים ואפילו פקידי ממשל סבורים שארצות הברית מפגרת אחרי מדינות אחרות, לרבות רוסיה, בהיערכות למציאות הסביבתית, הכלכלית והגיאו־פוליטית החדשה הצפויה באזור. אחד ההיבטים שבהם ניכרת הנחיתות האמריקאית היא הים, והכלים המשייטים בו. כך, שוברת הקרח "אלכס היילי", שנבנתה לפני קרוב לחמישה עשורים ובעבר הייתה ספינת חילוץ של חיל הים, היא כיום כלי השיט האמריקאי היחידי שמסוגל לסייע במקרה של תאונה, דליפת נפט או חדירה למים הטריטוריאליים, או לאזור הכלכלי הבלעדי של ארה"ב באזור הארקטי.
אך הצרות הימיות לא מסתיימות כאן. כל הצי המשרת את משמר החופים הולך ומתיישן, כאשר עיקר הדגש כאן הוא על שתי שוברות הקרח היחידות שלה ,בנוסף כמעט שלא נערך באזור זה מיפוי ימי ומערכות הטלקומוניקציה באזורים הצפוניים מעטות.
כדי לתקן את המצב יש צורך בהשקעה כספית, וזו מתעכבת זה שנים מסיבות פוליטיות, הגבלות תקציביות וביורוקרטיה. בצדו השני של הים, ברוסיה, דברים נראים אחרת לחלוטין. בימים אלה בונים הרוסים בנמלים שלאורך חצי מקו החוף הארקטי עשר תחנות חיפוש והצלה, שניצבות זו אחר זו כמחרוזת פנינים. זאת ועוד, בצעד פרובוקטיבי הגבירה רוסיה את נוכחותה הצבאית במים, ופתחה מחדש בסיסים שננטשו אחרי קריסת ברית המועצות.
רוסיה אינה היריבה (או היריבה הפוטנציאלית) היחידה באזור הארקטי. סין, דרום קוריאה וסינגפור בוחנות גם הן אפשרויות להובלת מטענים מסחריים לשווקים אירופיים במסלולים ימיים — מחוץ לאזורים שבשליטה רוסית — שעשויים, על פי תחזיות מדעיות, להיות נטולי קרח רוב ימות הקיץ. וכך לפני כשלוש שנים שלחה סין בהפגנתיות לאחד הנתיבים הללו את "דרקון השלג", שוברת קרח משופצת של הצי שלה. היה זה איתות ראשון, אך לא אחרון. גם הפסקת שיתוף פעולה בן עשרות שנים ב"מועצה הארקטית" — בה חברות רוסיה, ארה"ב ושש מדינות אחרות הגובלות באזור הארקטי — עם סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה ב–2014 והמלחמה המתמשכת במזרח אוקראינה גורמות לבחירים בפנטגון להפנות עצמאים גדולים יותר ויותר צפונה מאזורינו.   במארס האחרון, ביצעה רוסיה את אחד התרגילים הצבאיים הגדולים הי פעם  באזור הארקטי, בלא שהודיעה עליו מראש. התרגיל כלל 45 אלף חיילים, עשרות אניות וצוללות, בהן כאלה שהן חלק מהארסנל הגרעיני שלה.
זה לא נעצר שם. על פי התכנון, שתי חטיבות רוסיות חדשות — כ–7,000 חיילים — יוצבו בבסיס הנמצא פחות מ–50 ק"מ מגבול פינלנד. אחרות יוצבו בחצי האי יאמאל הסיבירי, שם מתמקדות רוב ההשקעות של רוסיה באנרגיה יבשתית. "יש להגן על מתקנים וצינורות של נפט וגז באופן רציני מפני איומי טרור ואיומים אחרים", אמר פוטין בשנה שעברה בהתייחס להתעצמות הצבאית. יש גם הסבורים כי חלק מצעדיה של רוסיה מבטאים מאמץ לשמור על ביטחון האניות שלה המפליגות בנתיבים הצפוניים, שעשויים לקצר משמעותית משך המשלוח של סחורות מאסיה לאירופה. בנאט"ו עוקבים בדאגה גוברת אחרי התנהלות האגרסיבית של פוטין .
 מפקדים רבים בארגון  מרגישים שבבית הלבן יושב אדם שלא ממש מבין את הראש הפרסי כמו גם את ראש הרוסי. בכינוס האחרון של הברית הצפון אטלנטית נשמעו דרישות מצד קצינים אירופאים להפגנת כוח יותר משמעותית של ארה"ב  כלפי הרוסים. "כי הרוסים הם כמו ערבים " נאמר בכינוס על ידי נציג של פולין ,"הם מבינים רק כוח" ,"לפוטין יש תאבון גדול, והוא ימשיך לבלוע עוד ועוד שטחים ודיבורים ודיפלומטיה נוסך אובמה כאן לא יעזרו". נראה שעם האמריקאים לא יתעשתו במהרה הם עלולים למצאה עצמם בנחיתות לא רק באנטרקטיקה אלה  באירופה ומזרח התיכון. ההיסטוריה כבר הוכיחה לא פעם שלמקום שלאיליו הגיעו הרוסים כדי לעזור כביכול הם נשארו כדי לשלוט ולהיפטר מהם זה כבר עניין של הרבה דם יזע ודמעות.