עוד בוקר סגריר
שלומי קם לשמע צלצול השעון
כמו בכל יום הוא מתמהמה כמה דקות תחת השמיכה נאבק בכורי השינה
כמו בכל יום הוא קם בציפיה שמשהו ישתנה בחייו וישבור את השיגרה
שלומי התמתח וזינק מהמיטה
נטל ידיים, נכנס להתפנות וציחצח שיניים
מאז שהוא זוכר את עצמו זה היה טקס קבוע בכל בוקר
כשהיה קטן שאל את אימו שוב ושוב בשביל מה. בשביל מה כל יום לעשות אותו הדבר.
לאימו לא היתה תשובה. היא עשתה זאת גם מאז שהיא זכרה את עצמה.
אז הוא הרפה אבל בליבו ציפה אולי תתברר לו הקושיה
שלומי חטף פרי לשם פת שחרית ומיהר לתפילה. כל יום הוא מאחר בעשר דקות אך לעולם לא משנה את כיוון השעה.
אחרי התפילה נכנס לעבודה וכמו כל יום תיקתק במחשב ונבח על לקוחות כי ככה צריך להעביר את היום. כאילו משהו מעניין קורה. אבל בעצם כלום לא קרה.
שלומי עשה הפסקה וגלל את חיי משפחתו חבריו ושאר עמו בוואצפ בפייסבוק ובחדשות
פתאום הרגיש בחילה.
אותה בחילה מאתמול משלשום ובעצם כל יום
כאילו הגוף שלו לא מעכל את הנפש הסוערת שלו
או שאולי הנפש שלו לא מכילה את הגוף שלו במציאות הזו
ואז היא עברה
אותה אחת
שרק בחלומות רואים
שרק שומעים עליה סיפורים
שכשמדברים על אהבה עליה חושבים
אותה אחת שלוקחת אותך לעולמות אחרים
אחת שגורמת לך לחשוב על אחרים
זו שמשלימה אותך
זו שחיכה לה כל השנים
והיא כמעט חלפה
אבל הוא אחז בה בתקווה שלא יפספס אותה שוב
כי היא כבר עברה פה יותר מפעם אחת
התשוקה לקרבת אלוקים
הוא אחז בה חזק
ורצה למצוא את הדרך לכבוש אותה לתמיד
כדי שלא יחוש את כאב הבדידות
שלא יאבד את ימי חייו שחולפים להם במהירות
קרבת אלוקים הוא קרא לה
קרבת אלוקים לי טוב
והיא. היא נתנה לו את הבחירה.
לרגע הוא לגמרי ידע שזהו הוא מרוכז רק בה
לא רואה שום דבר ממטר רוצה רק אותה
לא שווה לו רגע בחייו בלעדיה
והיא שוב חלפה כי ההפסקה נגמרה וחייבים לחזור לשיגרה
היא השאירה חלק בליבו כדי שתהיה לו תקווה לחבור אליה בסוף
אולי מחר הוא יצליח לבטא את עצמו אחרת כדי שהיא תהיה מוכנה
ואולי היא תמיד תישאר רחוקה כדי שיחתור אליה
אולי