שלום אורח התחבר / הרשם
הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
תובנה_לפרשת_ניצבים

תובנה לפרשת ניצבים


לי זה לא יקרה......
משה רבינו מכנס את כל העם לפני מותו מקטן ועד גדול מאיש ועד אשה מזקני העם ומנהיגיו ועד לפועלים הפשוטים,וזאת במטרה להעבירם בברית ובשבועה על קיום התורה.
משה מתאר את חומרת קיום התורה והמצוות כפי שקיבלו עליהם בהר סיני,ואומר שאי קיום יגרור בעקבותיו עונשים קשים.
והוא מוסיף ומפרט שהפיתויים של העולם האלילי עלולים לגרום ליחיד או לרבים לסטות מן הדרך,ולמרות הברית שנכרתה עם האלוקים על קיום מצוותיו,יאמר אותו אדם בליבו-״שלום יהיה לי״.
משה מתאר לנו נטייה אנושית בסיסית של הרגעה והשקטת פחדים.בעקרון זוהי נטייה שעשויה לסייע לנו לנהל חיים נורמלים ובריאים,מי שחי תחת חרדה מתמדת או פוביה ספציפית או פחד כל שהוא לא יכול לשמוח ולהתנהל כראוי בחייו.
מי שסובל מפחד ממחלות(היפוכונדר)או חרד ומדוכא,או מפחד מאוד ממקומות סגורים(קלסטרופוביה)או פתוחים והומי אדם(אגורפוביה),חי תחת צל מאיים ומגביל ולא יכול להשתחרר ולהעז לצאת ולחיות את חייו בחופשיות ובביטחון.
אולם מאידך,יש גבול דק בין נורמליזציה לבין שאננות.
בספרות ההלכתית למשל יש כלל על פי הפסוק בתהילים-״שומר פתאים ה׳ ״,שלומדים ממנו שמותר לעשות מה שנהוג ומקובל בעולם כבטוח כמו למשל לטוס במטוס או לנהוג ברכב,אולם מי שמסתכן ולוקח סיכונים גבוהים הרי שהוא פושע בנפשו,וחוץ מעצם האיסור שבדבר כפי שכתוב ״ונשמרתם לנפשותיכם״,הרי שהוא גם מעורר על עצמו קטרוג מפני שהוא מכניס את עצמו למצב בו בקלות הוא יכול להיפגע ואז כביכול צריך זכות מיוחדת כדי שמן השמים ירחמו עליו ויספקו לו הגנה מיוחדת לה הוא נזקק כעת,ובמצב כזה בוחנים בשמים האם אכן הוא ראוי לאותה הגנה מיוחדת או שמא לא....
אולם התורה מקדימה ומתארת לנו מהו בעצם התהליך הנפשי שגורם לאדם להתעלם מן הסכנה ולקחת סיכון למרות הכל.
הרי הפסוקים מדברים על היהודים שיצאו ממצרים וכרתו ברית עם אלוקים,כך שכל אחד מהם ידע היטב שהוא התחייב למשהו ושאלוקים לא הולך לוותר על מרידה ואי ציות.ולמרות זאת בליבו פנימה מכרסם יצר שדוחף אותו למרוד ולעשות ככל העולה על ליבו.
היצר הזה נובע מפיתוי שכבש את ליבו-״ותראו את שיקוציהם...לבבו פונה היום...שלום יהיה לי״.הרי לנו שלושת השלבים של התהליך המלא:בתחילה יש פיתוי שמושך את תשומת הלב,לאחר מכן הפיתוי קונה שביתה בלב וגדל והולך בעזרת כח הדמיון והמשיכה אליו,וכך מוכרח האדם להתמודד עם הפיתוי ואם הוא לא מתגבר ומבטל אותו הוא אומר לעצמו שהוא ״ילך על זה״ והכל יהיה בסדר.
זהו תהליך המוכר לכל אחד מאיתנו מחיי היום יום.מי ששתה במסיבה אומר לעצמו שהוא פיקח ויכול לנהוג,כי הוא רוצה להגיע כבר הביתה.מי שלא רוצה לשלם סכום גדול על ביטוח נסיעות מרגיע את עצמו שלא יקרה לו כלום.ומי שלא רוצה ללכת לאירוע משעמם משכנע את עצמו שהוא לא הרגיש טוב בבוקר אז הוא חייב לנוח....
המשותף לכל הדוגמאות הללו הוא אחד! נטיית הלב והתשוקה, הם אלו שמספקים לנו מערכות תירוצים מלומדות שיצדיקו את הבחירה שלנו ויתנו לנו תחושת בטחון.
אחד ממנגנוני ההגנה שמתאר פרויד הוא ״רציונליזציה״,במקרה כזה האדם מרגיש שהוא לא פעל כשורה ולכן הוא חייב לספק לעצמו תירוצים והסברים מפולפלים שיספקו לו הצדקה ויסלקו את האשמה או הבושה והחרטה הבלתי נסבלות שמעיקות עליו.
התורה מלמדת אותנו לשים לב לתחילת התהליך ולזהות את הסיבה הראשונית שגרמה לכל החשיבה שלנו כיום,וכך לסייע לנו להבין את טיב הבחירה שלנו ואת המניע הנסתר שמדריך את החשיבה וההרגשה שלנו.כאשר ברור לאדם מה משפיע עליו הוא יכול בקלות לחשוב האם זה אכן מוצדק ונכון,וגם יש לו את הכלים לשלוט בזה ולשנות את הגישה שלו.
בברכה שכולנו נבצע תמיד בחירות נכונות ומושכלות.

אשמח לשמוע תגובות


מה דעתך על תובנה לפרשת ניצבים ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה

ידוע כפרשת ניצבים