הכותבים במנטליקה מרוויחים תמלוגים מהפרסומות, רוצה גם? ההרשמה בחינם!
חיים_מוות_ומה_שבינהם

חיים, מוות ומה שבינהם


בתור יולדת "טריה" אני תרה אחר משמעות אשר אוכל להנחיל לילדיי..
היי, חזרתי כמו שהבטחתי.. 
האמת, אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה מה לומר! וכל הלילה חשבתי מתי אצליח להגיע למחשב ולכתוב עוד כמה מילים מהמערבולת מילים שרצות בראשי כל היום...
אז כמו כל אדם עלי אדמות יש בי רצון להגיע לסיפוק בחיים בכל רגע.. וכעת כשאני חווה את האופריה המטורפת של הריון לידה וגידול אני מרגישה מחוייבות ענקית להעניק ליצורים המופלאים האלו חיים טובים ומלאי משמעות..
ממרום גילי הלא כל כך מבוגר, אני מרגישה שהדבר העיקרי שבנאדם צריך זו בריאות גופנית ונפשית..
האירוני בדבר הוא שבנאדם לעולם לא יהיה בריא בגופו ובנפשו לחלוטין.. אבל.. נכון, בהחלט יש רמות של חולי.. ועל כן יש להעריך את מה שיש.. כי כשבנאדם מרגיש בריא וטוב הוא מצליח ליצור ולקדם. ולהגיע למקומות אינסופיים.
בתור אחת שמאמינה באינסוף, הנסיון להביט מהצד ולהכיל את האינסוף הזה היא בלתי אפשרית...
בטח אתם לא מבינים מה אני רוצה מכם.. 
אז אנסה לפשט את זה כמה שאפשר.. יש בי ביטחון מוחלט שאני חלק ממשהו אינסופי שאינני יכולה להבין.
ההוכחה לכך בעיניי היא הקיום שלי, שלנו, של אינסוף יצורים חיים וכן אינסוף דברים דוממים..
ואני אומרת.. באינסוף אפשרויות האלו, הטובות והפחות טובות אני צריכה ללמוד לשחות.. 
אבל הרי כדי שאצליח זאת אני חייבת אינסוף כוחות..
אך התחושה היא שזה לא כך, כי אני מוגבלת, כי אני בנאדם פיזי, שככל שהימים חולפים הסוף של הגוף הפיזי מתקרב לשעת השין שלו. אז מה כל הזמן הזה שיש בין לבין??
בין היום שבו נולדתי, שבו כל אדם נולד, לבין היום הזה שבו כבר לא אהיה בעולם הזה. מה עם כל הזמן הזה, המרוץ הזה, הנסיון להגיע להישגים מבחינה אינטלקטואלית, כלכלית וחברתית?
אני חושבת שלא כל אחד יבין את דבריי. אבל מי שכן מבין, אני בטוחה שהוא מבין עד כדי כאב.
הכאב הזה שאני רוצה שהכל יהיה מושלם אבל זה לא אפשרי, המהלומות האלו בלב שמדירות שינה מעיני, הרצון לבלוע את הכל ולראות שבסוף אתה נשאר בלי כלום.. 
אז זה לא שיש לי תשובה לזה.. ממש לא..
אני אחד האנשים הכי לא סגורים על עצמם אבל ביננו מי כן.. היום כמעט כולם מזגזגים.. אם זה בלימודים, אם זה בעבודה, אם זה בזוגיות ומשפחה, יש כאלה ששורדים עם השיניים, יש כאלה שהרוח אצלם נשחקה מהחומר ואינם מרגישים בעיה בכלל אז זורמים, ויש כאלו שלא מצליחים ומחפשים תקווה..  ואני שואלת, האם יש מי שמצליח בלי בעיה ועם תחושת סיפוק??
אז כן! יש כאלו! מה הסוד שלהם אתם בטח שואלים.. אז קודם כל אומר שגם להם יש משברים וגלים, אבל, אני חושבת שהדבר שמניע אותם זה ההבנה שיש משהו מעבר ולכן הם מתייחסים לחיים כאל משהו זמני ולא כל שערה בסלט תגרום להם לצאת משלוותם..
מי האנשים האלו.. ומה הם עושים..
אז ככה, זה כל אחד מאיתנו שעושה החלטה. זה לא קשור לדתיים או חילונים ובכלל לא קשור למושג אלוהים שכולם עליו מדברים..
זה קשור נטו אליך! אל כל אחד ממכם וכן כן גם אלי זה קשור. זה קשור אלי כי אני זו שהחלטתי.
אני החלטתי להתייחס לחיים האלו כאל משהו זמני כי הוא אכן כזה. לא אשקר, המוות מפחיד אותי מאוד. כשיחד עם זאת יש בי רצון לגלות מהו הדבר שמאיים כל כך.
ולא אני לא איבדתי תקווה מהחיים ההפך, בגלל שיש אינסוף אפשרויות זה רק מחזק אצלי את הרצון לנסות לבטא את כל הכוחות האינסופיים הטמונים בחלקים הלא מוגבלים שלי, כמו האמונה בעצמי, הצורך ליצור ולהביע, היכולת לחשוב ולדמיין מציאות שהייתי רוצה לחוות ועוד..
ואני החלטתי שבזכות ההבנה הזו, ארשה לעצמי לעשות את מה שאני אוהבת, אפילו אם אף אחד לא מבין (כמו מה הקטע בלכתוב בלוג חופר:)
והחלטתי, שבכל רגע אקח את החוויות שלי למקום הכי טוב שאוכל. גם אם זה לפעמים לבכות עד כדי כאב כי ככה זה משחרר.
והחלטתי שלילדים שלי אתן את מירב היחס החם והאוהב. כי כל רגע שלנו יחד לא חוזר.
והחלטתי שגם אם ההווה לפעמים ממש מבאס (אני בטוחה שיהיו לי כמה וכמה בלוגים זועמים על החיים) אני אזכור שהכל עובר.. ואדמיין את המקום הכי מהמם שאליו אגיע לבסוף.. 
אז מה אמרתי על זה שאני מנסה להכיל את האינסוף.. אז זהו שאני לא דמות מנותקת מהמציאות שיושבת בצד אני לגמרי חלק מהאינסוף הזה.
אני עוד בנאדם מתוך אינסוף אנשים.. ואני כותבת דברים כמו אינסוף בלוגרים.. ואני חיה חיים שיגרתיים למדי כמו אינסוף הורים.. ואני הגזמתי לגמרי עם האינסוף אינסוף הזה..
אז אתם ואני חלק מכל זה ולכן איני צריכה להכיל את זה כי זה פשוט מכיל אותי.


מה דעתך על חיים, מוות ומה שבינהם ?
תגובתך:
כתובת אתר: //:HTTP
שם: אימייל : קבלת תגובות לאימייל
פרסום תגובה