קצת רקע
זה לא סוד שחנות ממתקים היא סוג של ממלכה חלומית בשביל הילדים. שוקולדים, עוגיות, חטיפים למניהם וכמובן תצוגת הגומי הפרוסה לראווה. בואו נודה שגם אנחנו הבוגרים לפעמים יכולים ללכת לאיבוד בין כל הטעמים האלו."וואי זה נראה נראה טעים", "זה חטיף חדש?", "וואי איזה מבחר", "אהבתי את המבצעים", אלו רק חלק מהמשפטים שאני זוכר שהבוגרים אמרו כשהם הסתובבו בחנות. תחשבו שאם אנחנו ככה, אז איך הילדים מרגישים מבולבלים. וכאן, אחת הבעיות.
סוגי ההורים והבעיות
אחד האתגרים של ההורה הוא לעמוד על שלו ברגע שהילד לא סר למרותו. לפעמים מספיק להגיד "זוכר מה סיכמנו?" ולפעמים זאת יכולה להיות מלחמת עולם עם הרבה צעקות ובכי.
כמובן שלפעמים אפשר להתגמש עם הילד אבל צריך לראות שהוא לא ינצל את זה תמיד וישתמש בזה נגד ההורה. במאמר זה אתמקד ב-3 סוגי הסיטואציות ותגובות של הורים כשהילדים רוצים שוקולד או חטיף כלשהו:
1) הורים נכנסים ברוגע לחנות, בלי לחץ או דרמה מסבירים לילדים שלהם בנחת מה מותר(בדרך כלל חטיף אחד). הילדים מתלהבים מהמבחר לפעמים רוצים עוד אבל ההורה מסביר "אמרנו אחד נכון?" והכל עובר יחסית חלק כי כנראה זאת לא הפעם הראשונה שהם נכנסים וגם בדברים אחרים ההתהגות דומה והילד יודע מה הגבולות. 2) לפעמים להורים קשה להתמודד. הם אחרי יום ארוך, עבדו קשה, לא מרגישים טוב או סתם חסרי סבלנות ובקלות יכול להיווצר ויכוח בין ההורה לילד לגבי החטיף שהוא לקח (הוא עולה יקר, יותר מידי צבעי מאכל וכו') לפעמים לא הצלחתי להבין מי ההורה ומי הילד. ההורה צועק והילד צועק בחזרה או בוכה ולא מוכן לוותר ובמקום להרגע ולהגיד "אני לא הולך להתווכח איתך סיכמנו משהו וידעת מה מותך לך" ההורה ממשיך לצעוק ולפעמים מוציא את הילד מהחנות ובמקום שזה יהיה ביקור נעים וטעים זה הפך להיות קרב ששני הצדדים מפסידים. 3) בשתי הסיטואציות הראשונות המצבים היו שונים אולם ההורה התמודד איתם לבד, לקח אחריות ולא הפיל אותה על מישהו אחר. המצב השלישי והוא לדעתי הקיצוני מביניהם הוא שההורה לא יכול, אין לו כח או פשוט לא רוצה להתמודד עם הסיטואציה והוא מערב מישהו אחר. לדוגמא ילד רוצה ארטיק וההורה רוצה שקט או שהוא ממהר וחייבים ללכת ואין זמן לוויכוחים אז בהתחלה הוא אומר לא! ואם הוא רואה שזה לא עוזר הוא עובר להפחדות "המשטרה תבוא", "המוכר יכעס" וכדומה. בעצם ההורה מעביר אחריות לגורם שלישי בתקווה שזה ירתיע את הילד. זה לא חייב לקרות רק במקום כזה, זה יכול להיות אפילו גם ברחוב כשהילד נעצר ולא רוצה להתקדם וההורה אומר "אם לא תבוא, הכלב יאכל אותך" בתקווה שהילד יפחד ולא תהיה לו ברירה והוא יבוא. חשוב לי לציין, אני לא הולך להגיד לכם איך להתנהג עם ילדכם ובגלל זה אני לא אכתוב פסקה על פתרונות לבעיות התנהגות כי אני לא מומחה בזה ואין לי ניסיון. לכל הורה יש את הדרך והשיטה שבה הוא מאמין.
שזאת לא בושה להתייעץ עם מומחה כשיש בעיות, בסופו של דבר זה יעזור גם לכם וגם לילד.