"זהו! אתה יכול לקום"
"אני גמול? אתה צוחק עליי?"
"תשתדל לא לעשן ב24 שעות הקרובות"
"אם הייתי יכול לא לעשן 24 שעות לא הייתי פוגש אותך"
"אתה כבר תבין"

יצאתי כפי שנכנסתי, ספקן וממורמר רק עני ב2000 ש"ח , הציניות השתלטה עליי כבר בשניה הראשונה של הטיפול  (שלא לדבר על השיחה  הקבוצתית שקדמה לו) , אני יושב על כיסא תלמיד אוחז בשתי אבנים בכפות ידיי, עייני עצומות ורישרוש מים מלאכותי "מטריף" אותי ברקע, הוא מבקש ממני לנקות מחשבות ואני מתפלל שהוא דווקא קורא אותן ואם הזירזוף הזה לא ייפסק מיד אני משתין פה על הכיסא., המטפל, ממציא השיטה ויוזם המכון, מקרין משהו שקשה להגדיר אם להתאמץ אז אולי אינטיליגנציה רוחנית, משהו שמרגישים מהרגע הראשון שפוגשים בו...משהו שאי אפשר לזייף . ציפיתי לרוחניק מזדקן מהסיקסטיז שמצא דרך חדשה אל הארנק הצר שלי, היו שם סימנים שאני טועה אבל לא נתתי לזה להפריע לי להטיל בו ספק.

הגעתי אליו עם בעיה אמיתית, עישנתי קופסת סיגריות ליום ועוד 7-8 ג'וינטים של גראס וחשיש, כך שבמשך 15 שנה עשיתי בעיקר "תוכניות לחיים" שאפילו לא טרחתי לנסות לממשן, ללא חרטה, ללא אשמה ובעיקר ללא אחריות....ככה "כי סבבה לי"   הגעתי לגיל 35 בעוד שמנטלית נשארתי בן 22. ככה זה מעשנים כרוניים של סמים קלים, השאיפות? בשמיים ,החיים? נמוך נמוך.
למען הסר ספק לעשן זה הדבר הכי כיפי בעולם, אחרי שאיפה ראשונה אתה מיד חש בריפיון שרירים שאין דומה לו, אתה יכול להרגיש פיסית את הדאגות עוזבות את גופך ותחושת רוגע מוחלטת כובשת אותך אבל כשבכל יום מחדש מזיזים את הבעיות הצידה שם הן ישארו ואז יתחיל מירוץ נגד הזמן , מירוץ שאתה עתיד להפסיד בו ,אתה "חי בסרט" שהזמן עמד מלכת אבל נהג האוטובוס כבר לא מאפשר לך לנסוע עם כרטיסיית נוער . 

הדבר שהכי מפחיד מעשן כרוני הם "כאבי הגמילה" או בשפה של סטלנים דודה (DUDA), הכמיהה הבלתי נגמרת לעישון (לעיתים מלווה בזיעה קלה או גלי חום) אם טיפול מסוים יצליח לחצות בשבילך את השבוע-שבועיים הראשונים ללא כל סבל הוא יוכל לשכנע אנשים רבים להפסיק. ובכן זה הסיפור.  הפסקתי לעשן לחודשיים ימים ללא כל סבל, התעוררתי מחדש והופתעתי לגלות עד כמה מהר דברים משתנים.

בטיפשות רבה חזרתי לעשן אחרי חודשיים, כבר הייתי חופשי ובחרתי לכלוא את עצמי מחדש - מאז עברו 4 שנים, גם לא נגמלתי וגם נשארתי מעריץ של השיטה, אדם שחוזר לעשן כעבור חודשיים יכול להאשים אך ורק את עצמו.