חוקרים רבים ניסו לפענח את פשר התופעה הכבירה,בה קפה פשוט נהפך לממלכה,יושבי הקפה,הפצינטים הבלתי מעוררים,אלו שנותנים כבוד לכל טיפת אספרסו,קצר,ארוך,או אפילו הפוך.

אחת ההנאות שלי הן לשבת בחיק העם,להטות אוזן,להקשיב,ובעיקר להחכים.

שם ישבו להם גם חבורת הזקינים,בגיל לא ברוח,רוחות הסתיו מנשבות והם מרימים לחיים בבוקרו של יום,לאחד מהם מונח כתר הסב,הם חוגגים לו,ואולי חוגגים את הזמן שנשאר,בצלו הם חוסים,מבקשים שיאיר להם מזל,בנקודת המשחק שלהם הם ניצבים עברו לא מעט מחשולים,מה הם הספיקו,על מה מבכים,אילו השגים הצליחו ליצור באלו החיים.

גם אני שם ישבתי,בנקודה של תחילת המשחק,עם שאיפות בגובה מגדלי עזריאלי,רצונות חובקי עולם,ותקווה לעתיד מבורך במזל,לשלמות ולא אפלוטנית.

אולי בעוד עשרות שנים אשב לי שם,עם קבוצת חברות זקינות,וארים לחיים.

לחיי ילדים, נכדים,נינים,לחיי חיים מלאי עשיה,ואושר,לחיי אהבה,הבנה,הזדהות,מחילה,

לחיי.על שעשיתי,ניצחתי,כבשתי,ובעיקר מילאתי אחר הוראות ההפעלה שירדתי אתם לזה העולם,
לחיינו.