אשתדל למנות כל מיני אפשרויות ולתת כל מיני רעיונות כשיש לזכור שלכל אחד מתאים משהו קצת אחר וכדאי לעבוד בדרך של ניסוי ותהייה. קודם כל לא לרצות להיפרד מאימא/אבא זה הדבר הכי טבעי שיש. בכי הוא רק אחת הדרכים, המבורכות אגב, לבטא את אי הרצון להיפרד.
הביוכימאי דר' וויליאם פריי מצא במחקרו שדמעות הזולגות על רקע רגשי שונות בהרכבן מאלה הזולגות בגלל גירוי כמו חיתוך בצל. הוא טען שמטרת הדמעות הזולגות על רקע רגשי היא להרחיק מהגוף פסולת או חומרים רעילים שמצטברים בגוף בעת מצוקה.
בנוסף על פינוי רעלים מהגוף – הבכי גם מפחית מתח. במחקרים שנעשו על מבוגרים שקיבלו טיפול נפשי – נמצא כי לאחר שעה של טיפול, שבה הם בכו הייתה ירידה דרמטית בלחץ הדם והדופק, ודפוסי גלי המוח היו מתואמים יותר.
ישנם ילדים שיודעים שאין להם לגיטימציה לבכות כי ישמעו משפטים בנוסח : " מה ? אתה תינוק? " וכו'...ויביעו את הקושי בדרכים אחרות כמו אלימות, הרטבה ועוד.. לבכי יכול להיות תפקיד בניסיון לנהל את העניינים ולהפעיל שליטה על המבוגרים, הוא יכול לבוא ממקום של חוסר ביטחון שיבואו לקחת אותי או שיבואו לקחת אותי בזמן. או מחשש שבזמן שאימא /אבא לא איתי הם מבלים את הזמן הזה עם המתחרים שלי (אחי למשל...). כדי לעזור לילד להיפרד בקלות – כדאי קודם כל לעשות עם עצמנו (המבוגרים) עבודה עצמית. לחזק את התחושה בתוכנו שאנחנו עושים את הדבר הנכון ביותר עבור הילד ושהשהות בגן רק תעשה לו טוב. כשאנו משוכנעים בכך – כבר עשינו את התעד הבסיסי.. בנוסף : כדאי לנהל עם הילדים שיחות על כך שמחר/עוד מעט...נלך/ניסע יחד לגן. ובגן תפגשו את X Y Z ויחד תציירו, תשחקו בקוביות, בבובות, תגלשו במגלשות ועוד...כדאי לשוחח על מה שהילד עושה בגן ולשאול מה הוא הכי אוהב לעשות. אולי להבטיח שאחר הצהריים תיקחו אותו לעשות את אותו הדבר רק איתכם.. כדאי לומר שכשנגיע לגן ניפרד לשלום ואפילו לשאול איך היה רוצה להיפרד, אבל לא להשאיר זאת כשאלה פתוחה לגמרי אלא לתת אפשרויות כמו : האם תרצה שניפרד בנשיקה ליד הדלת ? האם תרצה להגיד לי שלום מבעד לחלון ? האם תרצה שניתן כיף או שלוש נשיקות על כל לחי וכיוצא בזה... את הפרידה יש לעשות קצרה ככל שניתן. לא ללכת מבלי לומר שלום גם אם זה גורר בכי, כדי לא לפגוע בביטחון בטווח הארוך. אף אחד מאיתנו לא אוהב להיות במתח והרגעים שלפני הפרידה הם רגעי מתח. הבכי שאחרי הוא ביטוי של קושי אבל גם רגע של שיחרור... אחרי השיחרור בדרך כלל מופיעה רגיעה... בנוסף : חשוב חשוב חשוב: הרצון שלנו למנוע את הבכי הוא הקושי שלנו להכיל אותו. ככל שנבין שהבכי הוא רק ביטוי לקושי כמו "אוףףףףף" בשפת המבוגרים – כך נאפשר את הבכי ולא נתמוטט מולו. המטרה צריכה להיות : חוויות חיוביות מהגן (שסביר להניח שיעלו על השולחן עם הזמן כשתשוחחו על עניינים שיזכירו את החוויות הללו) והתמקדות בהן. הבכי ייעצר כשהילד יבין שזוהי הרוטינה הקבועה בבקר ושאנחנו מבינים ומאפשרים את הבכי אבל לא מושפעים ממנו. משפטים בנוסח –" אני שמה לב שיש לך הרבה בכי בגרון" או " עכשיו אני נפרדת ואחרי שתקומי מהשינה אבוא לקחת אותך הביתה" הם משפטים שמתארים את מה שקורה עכשיו או מה שעתיד לקרות מבלי להתמקד בבכי שהוא לא העניין אלא תוצר לוואי של רצון לשנות משהו. במקרה זה מי שחזק יותר ינצח לא חזק יותר פיזית אלא חזק יותר באמונתו והמפתח ל"ניצחון" שלנו על הבכי הוא דווקא מתן לגיטימציה לו בצד חיזוק הילד והביטחון שלו בכך שלאחר שאמא/אבא יסיימו לעבוד הם יגיעו בזמן לאחר.......ו..........לקחת אותו הביתה/לסבא וסבתא/לגינה וכו'... כדי לעזור כדאי להשתמש בכמה עוגנים, שהם משהו קבוע שעושים בכל יום כמו : " כשאקח אותך מהגן, בדרך הביתה נקנה ארטיק" או " כשאקח אותך מהגן נעבור ליד העץ עם הפרחים האדומים" גם בבקר כדאי שתהיה שיגרה קבועה ככל שניתן. כדאי להאריך את הבקר עי יקיצה מוקדמת ולהספיק לאכול משהו קטן ולשוחח. להקדיש זמן לטקסים קבועים כמו ציחצוח שיניים, או סיפור קצר, או משחק תופסת בדרך לאוטו או חיפוש של גרוטאה שמביאים לגן. שנה רגועה ונינוחה לכולנו יעלי