שינה בראי היהדות והמדע

 

״עד למאה התשע עשרה סברו כי בזמן השינה הנשמה עוזבת את הגוף, והשינה בעצם מהוה סוג של מוות״ (מתוך קורס בפסיכולוגיה של השינה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה)

ובכן, כנראה כל יהודי מאמין שייך למאה התשע עשרה, לפי תפיסת כותבי הקורס.

כל יהודי מברך בכל בוקר-״המחזיר נשמות לפגרים מתים״ , בכל תפילה מלבד ההודאה על עצם החיים, אנו מודים לבורא על שהחזיר לנו את נשמתינו היום-״ועל נשמותינו הפקודות לך״.

גם אומרים בכל בוקר-״מודה אני... שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך״ , על פי הפסוק-״חדשים לבקרים רבה אמונתך״ , שמתאר את אמונתנו ובטחוננו בבורא עולם, שבכל לילה אנו מפקידים בידיו את נשמתינו כפי שנאמר בתהילים-״בידך אפקיד רוחי״ , והוא בחמלתו משיב לנו אותה בבוקר רעננה.

המדע מאז שנות השלושים בעזרת מדידת תדרים חשמליים במוח, יודע שהמוח והתודעה ממשיכים לפעול בזמן השינה, השינה מחולקת למספר שלבים שחוזרים על עצמם כל שעה וחצי בערך.

בשלבים הראשונים ישנה האטה בגלי המוח, והם עוברים מגלי אלפא לגלי תטא ודלתא איטיים יותר, וגם שרירי הגוף עוברים למצב של מעין שיתוק.

לאחר מכן מגיעה שנת החלום (REM) בה הגוף חווה את החלומות, במוח בגלים מהירים, ובתנועות העיניים המהירות, ממש כאילו הוא מתרחש במציאות, וישנו מנגנון מיוחד שמשתק את הגוף על מנת שלא נבצע בפועל את מה שחלמנו עליו.

(ישנן תסמונות, בהן המנגנון הזה משתבש, ואז אדם חווה את השיתוק הזה באמצע היום. או לחילופין, מבצע בפועל  בלילה, את מה שהוא חולם)

כיון שגילו החוקרים, שכל כך הרבה פעילות קוגנטיבית קבועה ומאורגנת, מתרחשת בזמן השינה, משום כך התפיסה הדתית, שגרסה כי הנשמה עוזבת את הגוף בלילה, ושדימתה את השינה למוות מסויים, נראתה פרימיטיבית ולא רלונטית יותר.

אולם, קו המחשבה הזה לוקה בחסר, מפני שאף אחד לא חשב לומר ולטעון, שבכל בוקר מתרחשת בעצם סוג של תחיית המתים, ביקיצה הטבעית של כל אדם. וכאשר מדברים על הסתלקות הנשמה, מדברים על רמת תודעה, שמסתלקת בלילה, וננסה להרחיב ולהסביר כלפי מה אמורים הדברים.

הרמבם מסביר, שהשכל הוא-״כבוד ה׳ ״ ,זאת אומרת שבתפיסה היהודית, הנשמה איננה עצם החיות הפשוטה והבסיסית שלנו. ומאידך, היא איננה רק כח מיסטי עלום ומסתורי, אלא יש חיבור בין הנשמה הרוחנית לבין הגוף, והחיבור הזה, הוא בתודעה ובחשיבה, כפי שאומרים בהנחת תפילין-״הנשמה שבמוחי״.

על פי היהדות יש לנשמת האדם חמישה חלקים-נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. שני החלקים האחרונים הם מדרגות רוחניות שהגאון מוילנא כותב שאפילו לעתיד לבוא רק מעטים יגיעו אליהם.

לעומת זאת שני החלקים הראשונים, מרכיבים את את החיות הבסיסית של הגוף, ואת התודעה שלנו, והנשמה- היא כבר עליונה יותר.

רבי חיים מוואלוזין בספרו ״נפש החיים״ מאריך רבות, בתיאור חלקי הנשמה הללו ,ובביאור תפקידו של כל אחד ואחד מהם.

תמצית דבריו היא, שלאחר חטא אדם הראשון, הסתלקה הנשמה מתוך גופו של המין האנושי, והיא רק מאירה עליו מלמעלה. זאת אומרת שהגוף האנושי המוכר והידוע לנו, הוא גוף גשמי פיזי לחלוטין, כפי שנראה בעיני בשר.

אלא שבנוסף לזה, יש לכל אדם נשמה רוחנית, שמחברת אותו לבוראו, ונותנת לו שפע ודרגה רוחנית, וגודל ועוצמת ההארה הזו, תלויה כמובן במעשיו וברמה הרוחנית שהוא נמצא בה.

ונצטט מעט מדבריו-״אמנם בחינת הנשמה פנימיות עצמותה מסתתרת...שאין עצמות מהותה נכנסת כלל בתוך גוף האדם, ואדם הראשון קודם החטא זכה לעצמותה, ולסיבת החטא נסתלקה מתוכו, ונשארה רק חופפת עליו.לבד משה רבינו שזכה לעצמותה בתוך גופו ולכן נקרא איש האלוקים.... וזולתו לא זכה אליה שום אדם, רק בהירות ניצוצי אור, מתנוצצים ממנה על ראש האדם הזוכה אליה, כל אחד לפי מדרגתו״......

אם כן כאשר מדברים על הסתלקות הנשמה בזמן השינה, וכאשר חז״ל אכן אמרו לנו ״שינה אחד מששים במיתה״ הם לא שללו פעילות מוחית בזמן השינה. אלא הם דיברו על הנשמה בלבד, שכפי שהזכרנו, איננה קשורה לחיות והתודעה האנושיים. אלא היא אור ורמה רוחנית של האדם, וזה אכן מסתלק בזמן השינה. ומשום כך, יש לנו מצווה ליטול את ידינו בבוקר, בזמן הקימה, כדי להעביר את הטומאה, ששרתה עלינו בזמן השינה, כאשר היינו ללא אור הנשמה.

ומהי בעצם בכלל מטרת השינה? מהם התהליכים הפיזיים שמתרחשים במהלכה, ושנצרכים כל כך לקיום שלנו, עד כדי כך שלא ניתן לשרוד ללא שינה?

ובכן, האמת היא שאין לזה תשובה ברורה חד משמעית. החוקרים סבורים שבזמן השינה מסולקים ״רדיקלים חופשיים״ מתאי המוח, וכן שבזמן השינה המוח מעבד מידע מהיום שחלף. והגוף נח וחוסך וצובר כוחות,ומשמר אנרגיה לפי המאמץ שהתאמצנו במשך היום, וכן יתכן שתאי הגוף והמוח משתקמים ומתחדשים בזמן השינה. כמו כן שנת החלום הוכחה כחיונית ללמידה של דברים חדשים. אך מדוע נדרש לזה תהליך השינה, כפי שהוא מוכר לנו ומהי מטרת החלומות, אין לזה תשובה ברורה.

גם ביהדות לא מצאנו תשובה חד משמעית לכך, הגאון מוילנא אמר שהשינה נועדה לתת אפשרות לנשמה להשיג השגות שאינה יכולה להשיג בזמן העירות כשהיא קשורה לגוף, ואכן תלמידיו סיפרו על שנתו של רבם ועל גילויים להם הוא זכה במהלכה.

לגביי החלומות, גילו לנו חז״ל שאמנם אין חלום ללא דברים בטלים, אולם מצד שני חלום הוא אחד מששים בנבואה. אנחנו רואים הקבלה ברורה, בין השינה שהיא אחד מששים במיתה, לחלומות. כנראה שהמיתה היחסית שיש בשינה, על ידי הניתוק של הנשמה מהגוף, מאפשר לה לראות ולהשיג השגות, שבמשך היום חסומות ממנה.

בספר ״אורחות צדיקים״ כאשר הוא מדבר על מידת האמת, הוא מסביר שהחלומות קשורים לצורת חשיבתו של האדם. כפי שהגמרא מסבירה, שבדרך כלל חולמים על מה שחשבנו במשך היום.ואמנם הגמרא אומרת שיש חלום שבא ממלאך ויש חלום שבא משדים, ולכן למשל חלום שחולמים לפנות בוקר נחשב אמיתי יותר כי אז כבר נשכחו הרהורי היום ויותר מסתבר שהוא אמיתי.

כמו כן מבואר שם בחז״ל שחלק ממטרות החלום הן, שחלום רע מייסר את האדם ומעורר אותו לתקן את מעשיו, ולעומת זאת חלום טוב אף אם איננו מתגשם, עצם התענוג והשמחה שיש בזכרון החלום נחשב כשכר ותגמול מן השמים לאדם.

ומבאר שם בספר ״אורחות צדיקים״, שככל שאדם דבק באמת ומתרחק מן השקר, אפילו בחשיבתו, כך גם חלומותיו יושפעו מזה והם יהיו אמיתיים ללא דברים בטלים.

אצל פרויד כידוע, ניתוח חלומות תפס כלי מרכזי וחשוב בהבנת התת מודע של מטופליו, ההגיון שבזה הוא- שבשינה מסתלקים המחסומים של התודעה ושל ההגיון, ואז יכולים לבוא לידי ביטוי פחדים או שאיפות או מועקות שאנחנו מסתירים במשך היום כדי להתאים את עצמנו לסביבה או כדי לשרוד.

יתכן לומר אפילו לפי זה, שכאשר אדם חולם חלום, שחושף עבורו את תת המודע שלו, זה כבר בעצמו מתנה טובה, שסוללת לו את הדרך להבין את עצמו ולהגיע לשלימות פנימית.

אנחנו רואים אם כן שבכל רובד ובכל מודל, השינה היא פסק זמן הכרחי לגוף ולנשמה, כמו שחז״ל אמרו ״לתת רווח בין פרשה לפרשה״ , כנראה שבלתי אפשרי להיות פעיל ברציפות אחת, והמערכת של- אור וחושך, יום ולילה, הינה מערכת הכרחית שנועדה לתת לנו בכל יום התחלה חדשה כמו שדרשו חז״ל-״בכל יום יהיו בעיניך כחדשים״.

ופסק הזמן הזה משלב בין מנוחה ורגיעה פיזית, לבין פעילות מוחית שונה  וחופשיה יותר, שמשחררת את המוח והחשיבה, מכבלי התודעה הגבוהה (הנשמה או ההגיון, וכפי שהבאנו מדברי הרמבם אלו שני דברים שהם אחד בעצם)