שיעור ערכי צה"ל שנמשך שעתיים וחצי בתוך כיתה ללא מזגן בקיץ המחניק באוגוסט, שנת 2010
טירונות, שבוע חמישי

המחוג זוחל בקושי, מתנשף
עבד הזמן את השעון מכשף
שיחזור עוד דקה אחורה, עוד שתיים
ורוחי מתעופפת בחדר בינתיים

רעשי גלגלים, החלון קצת חורק
הקומקום שבמטבח הסגל שורק
נעלי צבא מתופפות בקצב קבוע
יש תסח"ים בחוץ, השד יודע מדוע.

ובחוץ קרני שמש, במטבח נשבר סיר
הרס"ר עם הכרס מזייף לו שם שיר
ובתוכי דם תוסס, משווע לצאת
אך ארגיע עצמי, אנסה עוד לשאת

מלמול הסכמה ורחש אינטלקטואלי
תזוזות של עטים, אלוהים, כמה רע לי
אני על טייס אוטומטי, ידי גם כותבת
אך את הטיול למזרח אני כבר מתכננת

ברצפה יש סדקים, אני חולמת שטיח
במרפ"ד עשב שוטה, אני רוצה שיח
זורח הפלוריסנט באור יקרות
הרבה חטירונים עצבניים שברו כאן קירות

המ"פ מסתכלת, אני חיילת טובה!
משננת לעצמי וגב מזקיפה
ובמוחי אני בסין, רוכבת על דרקון
באמת צריך כבר לחדש את הדרכון


והמב"ס לא שם לב, אני נראית כרגיל
לומדים להסוות חלומות עם הגיל
בבטני הר געש פוג'י וזורם היאור
ואני נודדת בלי להביט לאחור

עוד מבדק, שאלה, תחרות בכיתה
מי המפקדת הכי מבריקה
ואני עוטה הבעה מתעניינת
אך מזמן כבר נחתתי בסצנה אחרת

עם דקל וקוקוס, שמלה מתנפנפת
פרח בשיער במקום כומתה משופצרת
היתכן שאיבדתי את שפיות דעתי?
תמיד ידעתי שתגיע שעתי

ואז חברתי נתנה לי בעיטה
מסתבר שהתעפצתי באמצע הכיתה
והיה מאוחר מדי כשנהיה לי אכפת
כי המ"פ כבר כריזה שקיבלתי שבת...