כל סוף הוא התחלה, זה מה שמשה תמיד היה אומר לי, תמיד שמשהו היה נגמר, משהו קרה הוא היה חוזר ואומר לי, כל סוף הוא התחלה. תמיד צחקתי אליו שהוא היה אומר את זה, מה הקשר סוף הוא התחלה, מספיק עם השטויות האלה.

 

רק שהוא נפצע בתאונה הבנתי כמה הוא צדק, משה היה נהג זהיר, מעולם לא שתה ונהג, תמיד היה מאותת שמר על כל החוקים בכביש, תמיד היה נוהג רגוע, אני לא זוכר פעם אחת בה הוא התחיל לקלל את הנהגים שנסעו לידו, אבל לא משנה כמה זהיר תהיה, מספיק אידיוט אחד.

 

זה היה בצומת ליד הבית שלו, הרמזור שלו התחלף לירוק והוא התחיל בנסיעה ואיזה אידיוט אחד החליט שהוא לא עוצר באור אדום והמשיך בנסיעה במהירות של 90 קמ"ש והוריד את משה מהכביש, הוא בקושי הצליח לצאת מהרכב לפני שהוא עלה באש.

 

משה יצא עם בעיות חמורות במוטוריקה שלו, הוא לא הצליח לשלוט כמו שצריך בצד ימין של הגוף שלו. הוא עבר ניתוח והיה בטיפול צמוד אצל פיזיותרפיסט. במשך כמעט שנה וחצי היה בטיפולים עד שהחליט שנמאס לו והוא רוצה לנסות משהו חדש.

 

הוא החליט לנסות רכיבה על סוסים. פעם סיפר לו אחד החברים שהבן שלו רוכב על סוסים במטרה לעזור לו במוטוריקה, אז משה החליט שהוא רוצה לרכב על סוסים, הוא רוצה ללכת לרכיבה טיפולית ולפתור את הבעיה שלו, הוא לא האמין שבמשך שנה וחצי של טיפולים הוא בקושי הצליח להשתפר.

 

הוא לא ידע כמה הרכיבה הטיפולית תעזור לו, הוא התחיל לרכב שלוש פעמים בשבוע, כבר אחרי חודשיים של רכיבה על סוסים הוא ראה את השיפור המשמעותי. הוא המשיך ככה עד שהצליח לשלוט לחלוטין ולרכב על הסוסים באופן חופשי.

 

הוא הצליח לשלוט בצד ימין של הגוף שלו בקלות, אני זוכר שישבתי אצלו יום אחד אחרי שחזר מהרכיבה הטיפולית והוא אמר לי, רואה, כל סוף הוא התחלה. הייתי בטוח שהחיים שלי נגמרו, שהגעתי לסוף אחר התאונה, אבל זו הייתה רק ההתחלה של האהבה החדשה שלי, רכיבה על סוסים, אם לא התאונה לעולם לא הייתי מנסה לרכב על סוסים.

 

הסתכלתי עליו במבט המום, לא האמנתי שהוא מצליח לראות את החיובי בכל מה שקרה לו, אבל הערכתי אותו מאוד על זה שהוא הצליח לעשות את זה. כנראה שבאמת זה רק עניין של נקודת מבט, סוף הוא התחלה.