החרדים, או היהדות החרדית כפי שהם נוהגים לכנות את עצמם, מהווים את אחד המיעוטים הגדולים בארץ.
באופן מסורתי, חלק מן האידאולוגיה שלהם הוא להסתגר ולא להשפיע יותר מדי על העולם שמחוץ להם, ובכל זאת, הם מהווים אחד מגורמי ההשפעה החשובים במדינה, ולא משאירים כמעט איש ללא חוות דעת כלשהי, לרוב לא חיובית במיוחד.
קודם כל, מי הם החרדים?
החרדים נהנים להציג את עצמם כממשיכי המסורת היהודית מאז קבלת התורה בהר סיני, לפני שלשת אלפים שנה. אבל האמת היא שהיהדות החרדית של ימינו היא זרם חדש ביהדות, בן פחות משישים שנים. למרות זאת, את שורשי החרדיות אפשר לזהות כבר במאבק מול תנועת ההשכלה, לפני מאתיים שנים בערך. אז התחילה להיווצר האידאולוגיה של הסתגרות מול העולם, שהתפתחה עד לחרדיות של ימינו.
למעשה לפני קום המדינה לא היה הבדל נראה לעיין בין החרדים ושאר הדתיים. בתחילת המדינה היו כמה תנועות דתיות פוליטיות, הבולטות בינהם היו אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, והפועל המזרחי. אגודת ישראל כמפלגה איחדה את הדתיים בעלי האוריינטציה ה"גלותית". חסידים ובני ישיבות, והייתה תנועה שולית למדי. פועלי אגודת ישראל ייצגה את דור ההמשך, דתיים שרצו במקביל לעבוד ולהתיישב בארץ, ברוח תנועת העבודה ששלטה אז. הפועל המזרחי התחרתה עם פועלי אגודת ישראל על בנישה הזו.
לאורך הדרך תנועת פועלי אגודת ישראל (פא"י) התפרקה, ורשמית נמסרה לאגודת ישראל. בפועל אגודת ישראל חדלה לתמוך במושבים ואנשי העבודה, שמצאו את ביתם בתנועת הפועל המזרחי, שלימים התגלגלה להיות המפד"ל, ואחר כך הבית היהודי של ימינו.
לפני פרוץ החרדיות, היהדות הדתית האשכנזית התחלקה לשניים: החסידים והליטאים. החסידים, נאמנים לרבותיהם, מחולקים לחצרות ותתי חצרות. בעוד שהליטאים מעודדים חשיבה ולימוד אינדווידואלי, ורשמית לא מכירים באף רב מרכזי. למרות זאת, תנועת אגודת ישראל שרצתה להכיל את כלל היהדות הדתית, נתנה נציג ליהדות הליטאית, שנשמע לפסקי הרב אברהם ישעיהו קרליץ, הידוע כ"החזון איש". בין שאר הדברים, מהלך זה נתן לחזון איש מעמד על ביהדות הליטאית, והפך אותו לפוסק כמעט יחידי. בגלל שהחסידים מפולגים בין הרבה חצרות יריבות, ופוסק ליטאי היה רק אחד, התעצם עוד יותר מעמדו של החזון איש, וכוחו עלה לאין שיעור מול כל הרבנים האחרים.
החזון איש היה פוסק ידוע בקיצוניות ובהחמרה שלו (עד היום), ואפשר לומר שהוא ייסד את החרדיות. הוא זה שהוציא פטור לתלמידי ישיבה ובנות מן הצבא, הוא זה שדגל בהסתגרות והתבדלות מן העולם. כל הכיוון שהיהדות החרדית הלכה בו בשישים ומשהו שנות המדינה, התחיל בחזון איש. חרדים אחרים כמו הרבי מגור, לאו דוקא הסכימו עם הדרך. חסידי גור באותו זמן עודדו שירות בצבא ועבודה. אבל כל כוחו של הרבי מגור לא עמד מול כוחו של החזון איש, וכיום ממשיכיו מחמירים בדברים מסויימים אפילו יותר מן החזון איש.
מאז קום המדינה הרבה דתיים לא מצאו את עצמם באידאולוגיה החרדית המתהווה. בראש ובראשונה בסוגיית היחס למדינת ישראל. החזון איש, נאמן לאידאולוגית ההסתגרות, הכיר במדינת ישראל כמציאות קיימת, אך לא היה מוכן לשתף פעולה עימה מעבר למינימום ההכרחי. הדבר צרם במיוחד להרבה יהודים ניצולי שואה, שראו במדינת ישראל את הגאולה. כל אלו ורבים אחרים מצאו את האידאולוגיה של הפועל המזרחי מתאימה להם יותר. ובמחצית הראשונה של המדינה, תנועת הפועל המזרחי היתה גדולה יותר מפי 2 מאגודת ישראל, שנותרה תמיד מפלגה קטנה ושולית, מפולגת בתוך עצמה וחסרת השפעה לחלוטין.
עד כאן על קצה המזלג על החרדים. אם תרצו עוד, כתבו לי ואשמח לפתח את הנושא.

אשמח אם תקליקו על הפרסומות, זה יעזור לי לכתוב מאמרים נוספים בעתיד :-)