האם כל מה שאני עושה בבית הספר שווה את זה? להיות התלמיד הכי מצטיין בכיתה? הילד שתמיד מסתכלים עליו שאף אחד לא יודע את התשובה לשאלה שהמורה שאלה?

הילד שיצפו ממנו ליותר? הילד המשכיל והחכם שיודע הכל? 

למה בכלל להשקיע בלימודים? כל זה שווה את זה? למה בכלל אני משקיע כל כך?

כל השאלות האלה מציפות אותי מחדש כל פעם שתלמיד בכיתה מזכיר את שמי בתוספת ''גאון'' או ''חכם'' או משהו בסגנון.

לפעמים זה יכול להציק, ולהיות בלתי נסבל. נכון, זה כיף לפעמים לקבל יחס של ''כבוד'' כזה. אבל בסך הכל אני ילד לא גאון ולא חכם. אני פשוט עושה מה שצריך כדי להגיע 

לציון הכי טוב שאני יוכל להגיע אליו.

אבל לא באתי כאן לדבר על עצמי, אני מדבר על כל אחד ואחד שכן ורוצה להצליח בלימודים, ולהגיע למשהו טוב בסופו של דבר...

אבל מאיפה כל זה אמור להתחיל? כל אחד מאיתנו יודע ומכיר את המציאות, כל הורה שדואג לבנו כאילו הוא הדבר הכי יקר בשבילו בעולם, שולח את בנו לבית הספר כדי ששם יוכל לרכוש ידע ומעט  ערכים לחיים שלו, ההורים אף פעם לא רוצים ברעת הילד. לפעמים זה דווקא נראה לנו הפוך אך הורה שכן אכפת לו מהילד שלו שכן יצליח בחיים ולא יהיה עם דאגות על הראש... מתחיל כבר מגיל קטן לחנך אותו. 

והנה ההורים שלנו שלחו אותנו לבית ספר. מתסכל ובלתי נסבל, נכון? תמיד ניסינו לחמוק מהלימודים. כי מי מאיתנו רוצה להשקיע את זמנו בלימוד במקום לשחק 

במחשב או כל דבר אחר...  ולא כל אחד מצליח בבית הספר, ישנם האלה בחמש יחידות, האלה שבארבע, בשלוש. כל אחד ואחד לפי הרמה שלו. 

ובדבר הזה, אני רוצה להתמקד.

יש משפט יפה שאחד ממורי אמר לי פעם, ''לכל אחד ואחד יש את הפונטיצאל והשכל הטמון בו, יש כאלה שיודעים להשתמש בו ויש כאלה שמעדיפים להתעלם

ולהשאיר אותו עמוק בפנים...''

במילים אחרות, לא כשכל אחד מאיתנו נולד שמנו עליו תוית ועליה היה כתוב 'טיפש' או 'חכם'. אף אחד לא קבע שכל תלמיד שבא לבית ספר יכשל תמיד או יצליח תמיד.

הבחירה בידיים שלך. אתה זה שקובע אם אתה תהיה 'חכם' או 'טיפש'... (ודרך אגב, ישנם הרבה פירושים למשמעות 'חכם' או 'טיפש' אבל נסכם את זה בקצרה, חכם- לומד 

לומד מאחרים ומנסה לדעת יותר. טיפש- לומד מעצמו ומעדיף להישאר בלי ידע.)

כל אחד מאיתנו בשביל להיות 'חכם', התואר שכולם רוצים לזכות בו, צריך בשביל זה מטרה שיקבע לעצמו בעתיד. כן, מטרה.

אנחנו צריכים למצוא את המניע שבשבילו אנחנו כל כך מתאמצים להגיע אליו ולהשיג אותו.- זאת בעצם המטרה.

ולא רק בשביל ה'מטרה' אנחנו משקיעים בלימודים. אלא גם בשביל ההורים שלנו, לעשות להם קצת נחת רוח וגאווה שזכו לבן כזה.

תחשבו על זה, איזה שמחה גדולה הייתה להורים שלנו אם היו יודעים שאתה היחיד בכיתה שקיבלת את הציון: 100 בכל מבחן שהוא... הם פשוט היו גאים בך וגומלים לך 

בחזרה על זה ששמחת אותם, ההורים ישר יאשרו את כל דבר שתבקש. כי הם סומכים עליך ורוצים לגמול לך על הגאווה שנתת להם. תנסו את זה, זה עובד.

ולסיכום, אנחנו אלו שקובעים לעצמנו את מי שאנחנו. אם אני רוצה להיות 'חכם' אז אני יהיה 'חכם' ואזכה לתואר הזה ביושר ובכבוד. ואם אעדיף להתעצל ולהגיד "אין לי כוח", 

"זה סתם מעצבן" את התוצאה אתם תגלו בעצמכם, ואני מקווה שלא תגיעו לזה...

אנחנו הקובעים לעצמנו מי שאנחנו נהיה!