אנו מכירים בעולמנו לא מעט חכמות או מערכות של מחשבה מסודרות בסדרים שונים דוגמתן נוכל למצוא למשל חכמת הדקדוק או גם חכמת הלשונות חכמות רחוקות מן העולם המעשי החיות יותר במחשבות ומושגים משל עצמן וחכמות הקרובות לעולם המעשי ומשפיעות עליו .
אנו מוצאים כי על פי רוב כל חכמה מתגדרת לעצמה ואף אם תיטול לעזרתה בשעת הצורך מושגים ורעיונות בצורתם או בהשאלה לנושא אחר משל החכמות הקרובות אליה עם כל זה תישאר בדרך כלל ועל פי רוב מיוחדת בחוגה ותתרכז בשאלות המיוחדות לרוחה.
אמנם אם יש לנו האמונה באפשרות איחוד החכמות הרי אנחנו מציירים לעצמנו דבר זה הולך ונבנה בהדרגה בשלבים רבים ומרובים ארוכים ורחבים.
דומה שמיסודות תהליך זה הוא המעבר והשפעה מאותן חכמות הקרובות יותר למעשה לאלו הרחוקות ממנו ודומה כי הדבר מיוסד בחלקו במידה לא מועטה על צורך בכבוד הדדי בין השתיים ויכולת הקשבה של כל חכמה לשיח שונה בתכלית מהמערכה ומהשבילים בהם הורגלה לדרוך.
ומצורף לזה היכולת לקבל ממקום אחר ושונה בשילוב השמירה על היחודיות של כל מקבל מחברו המשפיע יהיו אשר יהיו נושאי תארים אלו האחרונים.
יש לנו אמנם לשאול האמנם נכונה אנו צועדים? והאמנם לבניין מכוון מסע זה?
הלא נדע כי סכנה קיימת בניסיון זה וכי לא יאבדו החכמות המעשיות את דיוקן וקישורן למציאות הממשית בהשפיע עליהן אלו החכמות הרוחניות הבלתי גבוליות ?  וכי לא יאבדו החכמות הרוחניות את כנפי רוחם העולה מעלה מעלה ומתנשא לאין קץ גבול ותכלית בהשפעת הצמצום והדייקנות של אלו המעשיות?
אמנם כן הדבר ולא פשוטה דרך זו אך יש בנו הרצון לנסות לסלול שבילים ונתיבים רחבים כאלה שלא זו בלבד שלא יפגע שום צביון מחוגו של חברו אלא גם עוד יוכל למצוא שכלול ובניין לרוחו העצמי מהשפעה זו כמבוא לאחדות רוחנית מקיפה.