(מתוך העלון השבועי: "מטעמים לשולחן השבת", מבית אוצרות, פרשת ויחי, תשע"א).

"הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה" (בראשית, מח, טו).

פסוק זה נותן לנו מסר חינוכי עצום איך לראות דברים שיש לנו בחיים בצורה פרופורציונית.
יעקב אבינו הודה לקב"ה על כל שנות חייו, למרות שרק 17 שנים מתוכן הסבו לו אושר אמיתי.
שבע עשרה השנים האחרונות בחייו השכיחו ממנו את כל בשנים הרעות.
בניו, השבטים היו כשתילי זיתים סביב לשולחנו ולפני מותו זכה לראות ששים ריבוא מבני בניו, וכי אין לו על מה להודות?
הפסוק הפותח במאמר זה מתאר לנו את תודתו של יעקב אבינו אל הקב"ה כפי שאמר לו, ומשמעותו, שהקב"ה נתן לו כל ימי חייו לחם לאכול.
נצטווינו מדאורייתא להודות רק על אכילת הלחם, ועל שאר הדברים אלה הודאות "מדרבנן".
כי אם נודה על שאר הדברים עלולים אנו לשכוח את העיקר...
אם נדע להביט בצורה הנכונה על מה שיש לנו נדע גם עד כמה אנו עשירים...
עשירים בבריאותינו, במזוננו, בצרכינו הבסיסיים המזומנים לנו.