כשהבת שלה נולדה היא הסתכלה לתוך עינייה ונשבעה,נשבעה שהיא כאן נשבעה שהיא לא תעזוב. היא הבטיחה לביתה שהיא תשמור עליה כל עוד היא חייה. אך ככל שהזמן עבר המצב נהיה יותר קשה האבא החליט שהוא לא אוהב אותה זאת הייתה תחרות או אישתו או אלכוהול, תנחשו במי הוא בחר?

וכך הגיע יום הולדת חמש לאמא לא נשאר כסף לבלונים ועוגה אך היה לה חשוב לתת לילדה לפחות דבר קטן, האם הוציע מכיסה את כל חסכונותיה והלכה ברגל, הרי למי יש כסף לאוטובוס? החום לא עניין אותה היא רק רצתה לראות את חיוכה הקטן של ביתה כאשר האם הביאה את העוגה הביתה הילדה התעצבנה "אבל אמא רציתי עוגת שוקולד! למה הבאת לי גבינה?" היא שאלה בכעס וזרקה את העוגה הקטנה על הריצפה.

הזמן עבר והילדה כבר בת עשר היא חזרה מהלימודים עייפה מההליכה "מתוקה את יכולה לשטוף את הכלים?" שאלה אותה אימה בתקווה האם עבדה כל הלילה וחזרה רק לפני מספר דקות הביתה, היא הייתה זקוקה לשינה טובה לפני שתחזור שוב לעבודה "אוף אמא אבל אני עייפה" הילדה התעצבנה והלכה לחדרה במהירות.

ביום הולדת 15 של הילדה האם כבר לא הייתה, היא נפטרה לפני מספר חודשים מסרטן. הילדה גילתה מחלתה רק במותה. יום הולדת 15 הגיע אבל הפעם אין כלום לא בית, לא עוגת גבינה ולא כלים לשטוף. היא ישבה בפנימייה בחדרה מכונסת בתוך עצמה ומסתכלת על תמונה ישנה שלה עם אמא ורק מילה אחת יצאה משפתיה "סליחה".
,