ננסה מעט בדברינו הבאים לבאר מכיוון מסויים את המקור של כמה קשיים נפשיים מנקודת מבט של שורשיהם.
כידוע כל סיבוכי המציאות מושרשים בעולמות שנחרבו ועל זה אמרו ז"ל " דעד לא הוי מתקלא לא הוו משגחין אפין באפין ועיין שם בביאור הגר"א שמדובר על חכמה ובינה שלא היו מקושרים יחד בבחינה זו של פנים בפנים ונבין מזה כך כי עניין הבינה הוא להתבונן ולהבין דבר מדבר ועיקר ויסוד תכונה זו הוא ההקשבה והחכמה היא גילוי רעיונות העצמיים בלי שום התפרטות או הגבלה ומכאן תבין סוד השבירה כי הבינה בהקשיבה והתבוננותה ורצונה להוליד מהתבוננות זו התולדות הנה אם לא תהיה ההקשבה כראוי לעצמיות החכמה לא תוכל לקבל האור כראוי ויצאו תולדות ההתבוננות מעוטי האור ולא יוכלו להתקיים ובזה תבין סוד המחשבות הרודפות את האדם בשטף ללא סיבה והגיון כי זה בסיבת שנתרחק מאור החכמה
אמנם בחיבור לאור החכמה אזי תעשה הבינה תולדות לתפארת בריבוי מחשבות ובניינים מיוסדים על עצמיות הטוהר של החכמה העליונה ויצאו מזה מפעלים נהדרים הראויים להתקיים וזהו סוד עולם התיקון שנתוסף בו אור האוזן סוד ההקשבה שהבינה מקשיבה היטב רב קשב לעומק החכמה ורק לאחר כך תתבונן ותבנה בנייניה והנה בודאי גם מצד החכמה יש עניין התיקון שגם היא ראוי שתאיר פנים לבינה ואולי שהכוונה להארת אור החסד נהירו דחכמתא.  

והנה אחר זמן בקראי אלו הדברים נזכרתי במה שכתב בכתר שם טוב כי בתחילה היה בחינת יראה בספירות שהעליון לא רצה להשפיע לתחתון שלא יתפגם מקדושתו והתחתון לא רצה לעלות לקבל מהעליון שלא יתבטל ממציאותו באור העליון וזה בהיר יותר ממה שכתבתי.