לילה, הכל שקט, הירח הזוהר מחייך מתוך השמיים השחורים.
יצאתי לגן, לטייל לבדי, להתמכר לשקט ולקור העדין של עוד לילה קיצי.

בדרכי לגן נתקלה רגלי בדבר מה ומעדתי.
התישבתי והבטתי,רגלי נתפסה בסבך עשבים שוטים. הם היו יבשים ופצעו את רגלי.
שיחררתי את רגלי מתוכם, עקרתי אותם ופיניתי אותם מדרכי כדי שאוכל להמשיך בטיול, כאילו לא קרה דבר, כאילו רגלי אינה שותתת דם, 'כמה שהם חסרי תועלת', הרהרתי לעצמי.

הנה הגן, דומם ושקט, עטוף ניחוח ורדים...
פתחתי את השער ונכנסתי,נושמת עמוק את הריח הרענן של הורדים היפיפיים, נותנת לריח להתפשט בכל גופי...

רציתי לקטוף לי ורד אחד, לשמור עליו, לשים אותו באגרטל יפה על השידה שבחדרי. הושטתי את ידי כדי לקטוף את הורד היפה ביותר שמצאתי אך... לא הצלחתי לקטוף אותו מפני שידי נשרטה ונפצעה עוד לפני שהספקתי להגיע אל גבעולו של הפרח.

ויתרתי על הורד והמשכתי בטיולי, לא נותנת לכאבים לקלקל את האוירה שאפפה אותי, 'חבל', חשבתי לעצמי, 'הורד יפה כל כך אך לא מרשה לאיש להתקרב אליו בלי לשלם מחיר'.

הגעתי לקצה הגן, אל הגדר, הבחנתי בתפוח יפה ואדום מונח לו מעברה השני של הגדר.
התכופפתי, קרוב קרוב לאדמה, כמה שרק יכולתי, השחלתי את ידי דרך אחד הרווחים בגדר, מתחתי את ידי ככל יכולתי, הכי רחוק שהצלחתי להגיע.
כמעט נגעתי בו, לרגע הצלחתי ללטפו בקצות אצבעותי, אך הוא התגלגל לו הלאה סנטימטרים אחדים.

תפוח יפה הוא היה וריחו המתקתק דיגדג באפי, כל כך חשקתי בתפוח אך נדמה כעת כי בלתי מושג הוא. קמתי לאחר ניסיון כושל נוסף, ניערתי קלות את שמלתי מהאדמה שדבקה בה וכך, מאוכזבת, המשכתי בטיול.

לאחר מספר פסיעות, הבחנתי בפרח קטנטן, חסרו לו שני עלי כותרת מתוך כותרתו הצהובה הפשוטה.
זה היה עוד פרח פשוט ולא מיוחד.

למרות זאת, הושטתי את ידי אל הפרח, וקירבתי את פני, נשמתי לאט לאט את ריחו, הריח היה פשוט כל כך וכמו שהיה פשוט כך שבה אותי, בפשטות.
קטפתי את הפרח וידי אינה נפצעת מקוצים, כי אין קוצים המעטרים את גבעולו, כל הכאבים התמוססו להם כמו לא היו.

יצאתי מהגן, הפרח בידי, נועלת את השער. 

באגרטל היפה ביותר שמתי אותו, על השידה בחדרי, ליד המיטה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

כל בוקר הוא מעיר אותי, מלטף בעדנה. 
כל לילה נושק על מצחי ומחבק.
כמה דמתה הדרך למצוא אותו, את הנסיך הזה, האחד, לדרך שבה מצאתי את הפרח הקטן...
כמעט ולא היו בי עוד כוחות להגיע אל סופה...