כולנו מסכימים שהרד הוט צ'ילי פפרס כבר לא כמו שהייתה פעם לא? אבל כל פעם שמוצאים גיטריסט חדש, יש משהו שאפשר לשפר ותמיד יש ביקורת עליו עד שלומדים את סגנון הנגינה שלו ואיך הוא יכול לבטא את עצמו. הרי לא תמיד אנחנו מרגישים מחוברים למשהו חדש שהחליף משהו שכל כך אהבנו, שהתרגלנו אליו אחרי תקופה ארוכה ומייגעת, שהרגשנו מחוברים "נפשית" אליו. אני אישית, למדתי להעריך את החדש ואת סגנון הביטוי שלו ואת סגנון הנגינה שלו. אני לא אומר שתמיד עדיף להתקדם הלאה ולא להיתקע על משהו אחד, אבל במקרה הזה אני כן. אני מאוד התחברתי לגיטריסט הקודם, ג'ון פרושיאנטה. הבן אדם פשוט כל כך רגיש ומבטא את עצמו בצורה כל כך יוצאת דופן ומיוחדת! אם הייתי יכול לפגוש אותו, לא הייתי חושב אפילו והייתי מיד הולך להגשים את החלום שלי! אני מקווה שהמאמר הזה דיבר אליכם כמו שהוא מדבר אליי :)