התובעת הגישה תביעה כנגד החלטת הנתבע (ביטוח לאומי), מיום 30.12.01, שדחה תביעתה לגמלת סיעוד מן הטעם שמידת תלותה בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום יום נמוכה ממידת התלות שקבע המחוקק כמזכה בגמלה.
 
תובעת טענה באמצעות עורך דין ביטוח סיעודי כנגד ההערכות שבשני הדוחות. לטענתה, ההערכות המתייחסות למידת תלותה בניידות, הלבשה, רחצה והפרשות אינן משקפות נכונה את המידה האמיתית בה היא תלויה בעזרת הזולת. כמו כן, שלא כמו הקביעה שבשני הדוחות, לדעתה, יש לראות אותה כמי שזקוקה להשגחה. עוד היא טוענת כי יש מקום לזכותה בניקוד "כבודדת" וזאת בהתחשב במצבו הבריאותי הקשה של בעלה. 
 
מה טען ביטוח לאומי ?
 
ביטוח לאומי טען כי  יש להעדיף את תיאור מצבה של התובעת, כפי שפורט בשתי ההערכות שהוגשו, על פני העדויות שהובאו בפני בית הדין. הדוחות נרשמו על ידי אח ואחות הציבור שהם גורמים נייטרליים, וזאת עומת עדות כלתה של התובעת שהיא צד מעוניין. מה עוד שהתובעת כלל לא הזכירה בשעתו את כלתה כמי שמטפלת בה, כנטען על ידי העדה בבית הדין. 
 
ההנחה היא שמי שגר לבדו נהנה מתמיכה הקיימת מעצם נוכחות של אדם נוסף הגר עימו, גם אם זו אינה מלווה בעזרה פיזית. אדם המוגדר כ"בודד" מקבל ניקוד נוסף המקנה לו עדיפות לעומת אחרים שאינם בודדים, בסף הכניסה לקבלת הגמלה. 
 
מה פסק בית הדין ?
 
בגמלת סיעוד לא אומץ המודל הקיים ב"שירותים מיוחדים", שם נחשב ל"בודד" גם מי שגר עם בן משפחה שאינו יכול לסייע לו. ההחלטה שלא לאמץ את המודל של שירותים מיוחדים נעשתה מתוך התייחסות להבדל שבין האוכלוסיות, בכך שהחלת - נוהל "בודד חריג" הנהוג ב"שירותים מיוחדים" על הזכאים לקצבת סיעוד היתה מגדירה קבוצה גדולה מאוכלוסיית הזקנים כ"בודד חריג", והדבר כרוך בהגדלה ניכרת של המשאבים הנדרשים להפעלת החוק. 
כבר נקבע כי בית הדין רשאי להתחשב בשיקולים תקציביים בהתייחסו לקביעת מדיניות בתחום הבטחון הסוציאלי. 
לאור כל האמור אין לראות בתובעת כ"בודדת" לצורך ענף ביטוח סיעוד.