טלי חזרה הביתה אחרי יום עבודה מפרך. שמונה שעות עמוסות בעבודה באו אל סיומן סופסוף.
אל מול עיני רוחה חולפות להם תמונות של אמבטיה חמה, מיטה מפנקת, ועוד...
אומרים שלשבת בחוסר מעש זה עצלנות... טלי לא מבינה את זה!
עצלנות??? זה פשוט אנרגיות ואמביציה מטורפת לא לעשות כלום!!!
רגע לפני שהיא מניחה את ידה על דלת הבית היא נושמת עמוק. מוחקת מעיני רוחה את חלומות הפז ומשתדלת לנחות אל המציאות המרה. העבודה בבית לא פחות קשה. מאחורי הדלת מחכה לה בעל רעב וילדים מלאי אנרגיות של מנוע סילון בפעולה.
ועוד לפני שהיא מספיקה לעכל. דוד בנה הגדול כבר פתח לקראתה את הדלת בצהלה.
מאותו רגע היא לא זוכרת כלום...
אבל בסוף... בסוף היא מצאה את עצמה איכשהו על הספה באפיסת כוחות. הילדים כבר רחוצים וישנים, ורק היא ושמעון בעלה היקר יושבים זה לצד זו ונחים מעט.
סוף סוף יש לה על מי לפרוק את הכאב...
"אוי שמעון כמה שאני עייפה..." היא פולטת באנחה
ושמעון בעלה החכם שתמיד יודע איך להרגיע, תולה בה מבט מוזר ועונה
"אז תלכי לישון"...

שמעון!!! אתה פשוט גאון!!!

קרוב לארבעים שנה שטלי אשתך חיה על פני האדמה... ועד לרגע זה ממש היא לא ידעה שכשעייפים צריך לישון!!!
ואתה ברוב גאונותך ותושייתך עכשיו גילית לה על קיומה של השינה!!!...

אתה פשוט בעל מדהים!!! כמה פעמים ביום אנחנו שומעים עצות מעשיות כעין זו מהסובבים אותנו?
כמה פעמים ביום אנחנו אלה שנותנים אותם?...
"איבדת את הפלאפון? איפה הנחת אותו בפעם האחרונה?"
"אם היית מתארגנת יותר מוקדם היינו מספיקים..."
"תעבוד. יהיה לך כסף..."
"אם לא תעבוד. לא יהיה לך כסף..."

כאשר מישהו מבקש את עזרתנו הוא לא מצפה שנחדש לו את המובן מאליו...
לרוב הוא בכלל לא מעוניין בעצה כלשהי.
הוא רק רוצה מעט אמפתיה! הזדהות!

אז בואו ונהיה חברים אמיתיים.
נזדהה.
נעודד.
ואם אין לנו משהו באמת חכם לומר... עדיף שפשוט נשתוק...