רשימות באות, הן הולכות, הזמן שלנו הגיע . זה בפתח לאן מפה? "בחירות 2013", מרגיש כמו לפני הסופרבול או גמר המונדיאל, רגעי ההכרעה הקבוצות דרוכות המאמנים נותנים מילות עידוד אחרונות - כולם ישובים ושומעים את המנהיג של חדר ההלבשה מחדד את החשיבות של הסגירה האלכסונית(כי אף אחד כבר לא באמת נמשך לאגף - כולם סוגרים לאמצע - למרכז!). כן, זה ממש הפנינג וגם ימי חג - חנוכה שנמצא איתנו כאן רק משלים עם אווירת הפסטיב(ג)ל של האירוע. כן, אתם גם שותפים אינטקרטיביים, אקטיביים, חיים ושמחים ביום החג, מי ה"שחקן" האהוב עליכם, האם הוא מלהטט כמו ביבי, האם הוא כריזמטי כלפיד, או שאולי זו שלי שבאה לתת "עבודה" או ההוא שמשדר כוח וחדות כמו נפתלי בנט או אולי הוא השחקן שחוזר מפרישה לסחוף אחריו המונים... היי ציפורה? כולם נראים כמו חלוצים שמשחרים לטרף. רק תביאו כדור ואנחנו נשים אותו ברשת... רק סלחו לנו על מאות ההחטאות מקודם, גולר זה עניין של ביטחון וצריך מנטור חזק שימשיך לצעוק באוזן, אתה יכול! אתה ראוי!אתה מלך הרחבה ומפה והלאה תבוא תפוקה. נכון, זה אמין זה אמיתי כולם ראויים להנהיג קבוצות של אנשים חלוקים. חלוקים, בעיות בחדר ההלבשה? הא... טוב זו קצת בעיה. נצטרך למצוא דרך לגשר... אך איך נעשה זאת נכון.
כמה גישות בבקשה. יש לי קלף חזק... חרדים, גיוס עכשיו ומיד. קול צועק במדבר שהתייבש מאותו הקול. זה קלף חזק לא? ננסה ביטחון, קלף חזק אירן... בטהראן כבר מכינים חלופות טקטיות הם מתים כבר להעיף טיל בוולה לחיבורים... הם מסוגלים? ננסה גישה אחרת. מה דעתכם על... רגע , גישה חברתית זה כבר נוסה? לפלג לקבוצות חשמל מול קוטג', דלק מול דיור ובתווך העובדים הבורגנים מתחילים לדעת קצת מה זה לחיות מקצבאות... טוב אבל אלה גישות מפלגות - רצינו לחבר את חדר ההלבשה, לא?! לחזק את העם, המשק והסביבה. הא זה לא כך, לא כולם יכולים להיות מרוצים, ככה זה, זו מפלגה מייצגים רעיון, עיקרון, סטנדרט, אמונה אז לא קרה כלום אם צד אחד חוטף בדרך מכה... אז מה אם כולם עוברים קבוצות אחרי שיום קודם נישקו את סמל הקבוצה. עקרונות ומועדון משנים. רק חמורים נשארים דבקים באמונות טפלות ונשארים קרובים לערכים ארכאיים - זה הרי משתנה זה הוא צו השעה, עקרונות חירום מצריכים לשנות דעה, זה לא משחקי כיסא, חלילה, לא הבטחת הכנסה, ישמור השם, או משחקי אגו או כבוד, פרינציפ ילדותי שמהותו לפגוע... מה אנחנו ילדים? אנחנו מקצוענים, שמשחקים משחק שילד אמיתי מסרב להפנים!
אז לאילו צלילים נרקוד הפעם? למי אתם באמת מאמינים - או שאולי אתם פשוט את המשחק אוהבים? כמו אוהד שרוף שמחכה לחטוף עוד מכה, למרות שקבוצתו האהובה מאכזבת אותו פעם אחר פעם ובידיעה שהיא תמשיך לאכזב עוד הפעם, הוא מחכה לה לרגע שאולי ואחרי הבטחה שלכל היותר תקוים חלקית , היא תבקיע שער, אז שיהיה שער ניחומים אך העיקר שנעמוד בצד ונאמר שברגע הזה היינו נוכחים... וכדבר רבי נחמן מברסלב, אולי עדיף "להיות פתי מאמין לכל דבר, מאשר סקפטי שלא מאמין בכלום"... ב-22 לינואר תגיע לה התשובה. http://www.youtube.com/watch?v=eXzhRuq1ZQA
הזמן הגיע - רוי איירס טען זאת מזמן.