הכלה השודדת. ספרה של מרגרט אטווד נוגע בנושא חשוב, שמעניין רק נשים: האופי הנשי. בכל אישה טמון גרעין של שודדת ורוצחת. הבעיה היא כשזיניה, גיבורת הסיפור, משתמשת בתכונות אלה על מנת להשיג דברים שאינם מגיעים לה. היא ראויה לכל בוז: משתמשת בתחבולות של "הפרד ומשול", מקסימה גברים בעזרת יופייה ושדיה הסיליקוניים, ונשים בעזרת כשרון המשחק שלה, שגורם להן לרחם, להזיל דמעות, ולעזור לה בדיוק בדרך שבה רצתה. היא מנצלת את חברותיה וסוחטת אותן כספית, מפתה את הגברים שלהן פעם אחר פעם, ולבסוף נעלמת בלוויית חפצי ערך, צ'קים חתומים או כסף.
היא פוגעת בזו אחר זו בשלוש נשים שחשו אליה רגש חברות ואחווה, ושהיא חשה כלפיהן רק ציניות וזלזול, וראתה בהן אובייקטים זמינים לטרף. היא מקדישה מספר שבועות להכירן, מגלה את נקודות התורפה שלהן ומתחילה לנצל אותן. כך גרמה לשתיים מהן לאבד את בני זוגן, ולשלישית- לחיות בפחד מתמיד.
לאחר מותה מתאחדות השלוש לקבוצה מלוכדת, וכזיניה שבה ומופיעה הן מבינות שהדבר שהן הכי רוצות בו כרגע הוא מותה של זיניה- והפעם באמת.
הספר פותח בחזרתה של זיניה מן המתים ומשם חוזר לאחור בזמן: כל אחת מחברותיה של זיניה משחזרת לעצמה את הילדות שעברה, את הפגיעות שחוותה עד שמצאה בן זוג, את תחילת היכרותה עם זיניה, ואת הסוף המר.
חוויותיהן של הנשים ממלאות את רוב הספר, ובסופו הן באות בזו אחר זו לחדרה שבמלון, מצויידות מי באקדח, מי בכוחות מיסטיים, וכולן בשנאה עזה.
הרקע לספר זה הוא רקע רגשי, אך הוא מקסים ומרתק (מן הסתם, בעיקר לנשים שבינינו.) ומגלה רבות על האופי הנשי. זיניה היא החלק הסודי שגורם לכל אשה לשנוא (או לאהוב) את עצמה, וקטעים רבים הם מקוממים ואפילו קשים לקריאה.
העלילה היא עלילת אופי, ובתור שכזו היא אכן רבת תהפוכות. אולם עיקר הספר מתמקד בהעלאת זכרונות עבר, ולכן אין בעלילה מאורעות ממשיים רבים
דמותה של זיניה מאופיינת היטב, אך חברותיה- נדמה שהן דמות אחת השונה רק בפרטים טכניים. השינויים ביניהן מרומזים ודקים, והן "דומות אך שונות." ייתכן שזהו אלמנט אומנותי, אך בעייני זהו טעם לפגם.
הכתיבה בהחלט טובה, אם כי מקוממת מאד, מתארת בשלווה מאורעות הרי אסון. כמו כן הכתיבה נינוחה וזורמת, ובהתחלה קצת קשה להיכנס לראש של הספר, אבל בסוף זה שווה!
וכעת נדרג:
רקע- 2 מתוך 2.
עלילה- 1. מתוך 2.
דמויות- 1 מתוך 2.
כתיבה- 2 מתוך 2.
השארת חותם אישי- 2 מתוך 2. הספר בהחלט משאיר חותם רגשי והרבה נושאים למחשבה. לרגישות הוא גם יגרום להזיל דמעות.... אבל יש כמובן דברים חשובים יותר לבכות עליהם.
 
קריאה מהנה!
שלכם, ריקי